הד"ר איציק רבינוביץ', מומחה בעל שם עולמי לכל מיני דברים, ישב
במשרדו שבאוניברסיטה העברית שעל הר הצופים והשקיף מבעד לחלון.
מעבר לזגוגית נשקף אליו נופה של ירושלים - אותה עיר שהייתה
משכן לנביאים, מלכים, לוחמים והוזים. ד"ר איציק הרהר בעברה
המופלא של העיר הזאת, רוויית ההיסטוריה, החלומות והדם. כתמיד
בעת שהיה מהורהר, ידו השמאלית גירדה בפופיק שלו באינטנסיביות.
חוט מחשבתו נקטע כאשר לפתע פרצה אל החדר צעירה יפהפייה ונמרצת.

"ד"ר רבינוביץ'?" היא שאלה בקול נחוש. איציק המשיך לגרד
בפופיק, תוך שהוא מעלה על פניו חיוך שרמנטי, אחד מאלו שהוציאו
לו שם כאחד הגברים המסתוריים ביותר שעל הר הצופים.
"עם מי יש לי הכבוד?" שאל בהרמת גבה.
"סוכנת מיוחדת מריה ספקטור, מהסי.אי.איי. אנחנו זקוקים
לעזרתך."
"ומה כל כך מיוחד אצלך, מיידלע?" ניסה איציק להקסים אותה
בשנינותו.
"אין לנו זמן להתחכמויות. אני כאן כדי להודיע לך שמסייה ז'ק
נרצח."
"לא יתכן!" איציק הכיר היטב את מסייה ז'ק - אותו טבח צרפתי,
חובב בישולים, נשים ויין. אדם כל כך מיוחד במינו. קשה היה
להאמין שהאיש מלא החיים הזה איננו.
"צר לי," אמרה הסוכנת. "הוא נרצח אמש במטבח שלו, במהלומות
באגט."
איזו אירוניה אכזרית, חשב איציק לעצמו. מסייה ז'ק, האיש שהקדיש
את חייו לבישול הצרפתי, נרצח בתוך המטבח שלו, באמצעות אחת
מיצירותיו שלו.
הסוכנת לבשה על פניה הבעה נחושה.
"אין לנו זמן להבעת רגשות. מצאנו אצלו את הדף הזה." היא שלפה
פיסת נייר מכיסה. "יודעי דבר אומרים שרק אתה יכול לפענח אותו."

אציק התבונן בדף. הוא היה מכוסה בסימנים מוזרים, חסרי משמעות
לכאורה. הוא בהה בו בחוסר אונים. לא היה לו שמץ של מושג על
פירושו של הצופן המסתורי. יתכן שהיה למסייה ז'ק גם צד אחר, לא
מוכר. הוא היה חייב לאסוף עוד מידע.
"האם הכרת היטב את מסייה ז'ק?"
"כן," השיבה הסוכנת "מזה שנים רבות."
"היה אצלו איזה משהו מיוחד? איזה תחום התעניינות יוצא דופן?
מנהג מסוים?"
"היה משהו..."
"כן?"
"הוא היה נוהג - לעתים קרובות מאד דווקא - לחטט באף."
איציק נרעד. זיעה קרה כיסתה אותו. הוא ידע כי למנהג זה יכולה
להיות רק משמעות אחת. הוא שיער שהאישה הצעירה שלפניו אינה מעלה
בדעתה את משמעותו האפלה של מנהג זה.
"אני צריך להסביר לך משהו," פתח איציק "שמעת פעם על מסדר
ארתחשסתא?"
"לא, מעולם לא."
זו הייתה גם התגובה שאיציק היה נתקל בה מפי תלמידיו בדרך כלל.
הוא נעמד ופתח בהרצאה. "מסדר ארתחשסתא, אולי האגודה החשאית
העתיקה ורבת העוצמה ביותר שפועלת כיום, נוסד לפני כמעט חמשת
אלפים שנה. בעבר חשבו שמדובר באגדה, אולם טובי המדענים
משוכנעים כיום למעלה מכל ספק שהמסדר קיים ופועל עד היום הזה.
כפי שהוכח באופן ודאי, המסדר מחזיק בנכסים אדירים ובכוח בלתי
מבוטל. הוא חשאי לחלוטין ובראשו עומד המאסטר הגדול שזהותו
לעולם נשמרת בסוד. בין האנשים שעמדו בראשו - כפי שהוכח מכל
מיני מסמכים - אפשר למנות את משה רבנו, הרב קוק, יצחק רבין
וזאב רווח. סימלו של המסדר היה החיטוט באף. מסתבר שמסייה ז'ק
למעשה היה חבר במסדר."
"לא יכול להיות שיש איזו משמעות אחרת למנהג הזה?"
"בלתי אפשרי. המובן היחיד של החיטוט באף הוא החברות במסדר. אני
יודע שזו מהלומה בשבילך אבל צריך להודות בעובדות."
הסוכנת נרעדה. זיכרונות החלו לצוף בה. "אני לא יודעת אם זה
קשור..."
"מה?"
"הייתי פעם אצל מסייה ז'ק בבית וראיתי מעטפה ועליה המספר הזה."
היא רשמה על פיסת נייר את הספרות: 1,2,3,4. איציק קפץ ממקומו
כנחוש נחש.
"את בטוחה? זה בדיוק היה המספר?"
"כן, למה?"
"המספר 1,2,3,4, במיתולוגיה של חברי מסדר ארתחשסתא, מסמל את
תוכניתו הסודית של המסדר להשתלט על העולם ולעשות איתו כל מיני
דברים משונים. המספר הזה סודי והוא נמסר רק לחברים הבכירים
ביותר. אם מסייה ז'ק החזיק ברשותו מספר כזה כנראה שהוא היה בעל
מעמד בכיר. אולי אפילו המאסטר הגדול עצמו. כנראה שבגלל זה הוא
נרצח."
"אבל אני לא מבינה, מה בכלל המטרה של המסדר הזה? למה הוא
סודי?"
איציק חייך לעצמו. אנשים רבים אינם מעלים בדעתם את סודו של
מסדר ארתחשסתא, חשב. "תחשבי רגע ותגידי לי," אמר "מה דעתך על
כושים?"
"איכס!"
"בדיוק. אנחנו כולנו גדלנו על הרעיון שהכושים הם טיפשים
ומכוערים. ככה חינכו אותנו. בעלי אינטרסים השמידו את כל
המסמכים שטוענים אחרת והפיצו את הדעות הללו בעולם. אבל פעם,
בזמנים קדומים, היו גם השקפות אחרות. בעולם העתיק, החופשי
והטבעי, אנשים האמינו שהכושים הם דווקא ממש בסדר. מסדר
ארתחשסתא נועד לשמר את הידע הזה. לדעת כל המומחים, המסדר מחזיק
ברשותו אוסף של מסמכים שטוענים ככה. כמובן שפרסום המסמכים הללו
יעורר שערורייה בעולם וימוטט לחלוטין את כל הסדר הקיים. לכן
המסדר כל כך סודי. לכן הוא מסתיר בקנאות כזאת את האוצר הזה. כל
גדולי החוקרים חלוקים - ומגבות - ביניהם בדיוק בשאלה היכן, אבל
כולם מסכימים שהאוצר קיים."
"אתה בטוח במה שאתה אומר? אני מוכרחה להגיד לך שזה נשמע לי קצת
מוזר. אלה באמת הדברים שבהם גדולי החוקרים בעולם מתעסקים?"
"תאמיני לי מיידלע, גדולי החוקרים מתעסקים גם בדברים הרבה יותר
מטופשים."
היא שקעה במחשבות. הכול החל להתחבר יחד, אבל עדיין היו כמה
חורים ברשת.
"אבל רגע, אני לא מבינה. אם ראשי המסדר היו אנשים כל כך
מפורסמים ורבי עוצמה, למה הם לא ניסו להעביר את המסר שלהם?"
איציק צחק לעצמו. זה גם היה מה שהסטודנטים שלו נהגו לשאול אותו
בהרצאותיו על מסדר ארתחשסתא. "הם אומנם ניסו - וגם הצליחו. הם
לא יכלו לומר את המסר שלהם באופן גלוי - את יודעת, בעלי
אינטרסים וכו' - אבל הם רמזו עליו במעשיהם. לא סתם משה רבנו
לקח אישה כושית. לא סתם הרב קוק הסתובב לבוש בגדים שחורים. לא
סתם זאב רווח שיחק תמיד דמויות של פרענקים. זה הכול מערכת של
סמלים שנועדה להעביר לנו את המסר המרכזי והחשאי של המסדר:
שהכושים הם בסדר. כמובן שהדוגמא הידועה ביותר היא של רבין.
הסכמי השלום שהוא חתם עם הערבים למעשה מסמלים את היחס לכושי.
כנראה שיריבי המסדר הצליחו לקרוא את המסר - ולכן הוא נרצח."
"מסייה ז'ק באמת היה מעריץ גדול של רבין. הוא היה מצטט אותו
בכל הזדמנות ומתעמק במשנתו. הוא אפילו היה בונה דגמים של
פרופלורים וקוגלגרים אצלו בחצר."
"הכול מסתדר. רבין אומנם התפרסם בזכות משנתו ואפילו זכה לכינוי
'רבין-פילוסוף', אבל לא רבים יודעים לקרוא בין השורות של
הגותו. גם לא רבים יודעים לקרוא נכון את מותו. פעם חשבו שזו
הייתה סתם התנקשות, אבל כיום הוכח מעבר לכל ספק שהייתה כאן
קונספירציה מתוכננת היטב בסיוע גורמים בשב"כ ובממשלה."
"אתה בטוח לחלוטין במה שאתה אומר?"
"לחלוטין. בכירי האקדמאים טוענים ככה."
"מי למשל?"
"גיסתי, רחל."
"אקדמאים?"
"יש לה תואר מאוניברסיטת לטבייה."
"טוב," הסוכנת מריה נשמה עמוקות. אם כן, אויבי המסדר שרצחו את
רבין, הם גם אלו שרצחו את מסייה ז'ק במהלומות באגט. אלה ללא
ספק אויבים רבי עוצמה. "אני מניחה שאין לך מושג מיהם האויבים
הללו של המסדר."
פניו של איציק הרצינו. "אני חושש שיש לי," אמר קדורנית. "לא רק
שאני יודע מי הם, אני יכול גם לנקוב בשמם. אין ספק שאלו הם
'כלבי השטן'."
איציק נזכר באחת ההרצאות הקבועות שלו: 'כלבי השטן - שינויים
ותמורות לנוכח העידן הפוסטמודרני'. "מיהם בעצם כלבי השטן?" היה
שואל את הסטודנטים שלו. לאחר שאיש לא היה עונה הוא היה מתחיל
לפרט את ההיסטוריה העקובה מדם של מסדר 'כלבי השטן'. "כלבי
השטן," היה מסכם, "זהו מסדר עתיק, חשאי ורב עוצמה. מטרתו היא
להשתלט על העולם. ככל הנראה הם עוד לא החליטו מה יעשו איתו אחר
כך. המסדר מורכב מחוליות של רוצחים מקצועיים ומאומנים שנבחרים
בקפדנות. הם חשאיים לחלוטין ומאד אכזריים. אין שום אפשרות
לזהות אותם - מלבד סימן היכר אחד: אנשי המסדר נוהגים להסתובב
כשהם מחופשים לכלבים, לבושים בפרוות וחבושים מסכות של כלב. אז
רבותיי," הוא נהג לסיים את ההרצאה בנימה דרמטית "אם מישהו מכם,
הלילה, ישמע פתאום נביחות - כדאי שיזהר. יכול להיות שהוא הכעיס
את הכלבים."
כעת היה איציק שטוף זיעה קרה. אם כלבי השטן אכן רצחו את מסייה
ז'ק, אולי הם גם עלו על עקבותיו. במקרה כזה הם שרויים בסכנה
נוראה. לפני שהספיק לפתוח את פיו נפרצה הדלת ואל החדר זינקו
שלוש דמויות. הם היו גברים מגודלים, לבושים ככלבים וחמושים
ברובים אוטומטיים. העיניים שמאחורי המסכות היו אכזריות
ונחושות.
"שלום, ד"ר רבינוביץ'," אמר מי שנראה כמנהיגם. "אני מניח שאתה
יודע מי אנחנו. מסור לנו את המסמך שהשאיר אחריו מסייה ז'ק.
בקרוב מאד האוצר יהיה ברשותנו ובעקבותיו - העולם." כל השלושה
כשכשו בזנבותיהם בהתלהבות.
מוחו של איציק פעל בקדחתנות. הוא היה חייב למצוא מוצא. הוא חזר
במחשבתו אל הפתק. לפתע הכול היה ברור. הוא הבין את הצופן! כעת
הוא רק היה צריך להיחלץ מכאן. הוא התבונן על כלי הנשק המכוונים
לעברו. במוחו הבזיק רעיון.
"תראו, ציפור!" הוא הצביע לעבר התקרה. כל השלושה נשאו את מבטם
מעלה. מריה ניצלה את ההזדמנות לשתק שניים מהם בבעיטות קונג-פו
מכוונות היטב ואיציק השליך כפכף שהפיל את השלישי ארצה. הם החלו
נמלטים לעבר המסדרון.
"אנחנו לא נצליח, הם יתפסו אותנו," קראה מריה בייאוש.
"אין סיכוי," חייך איציק. "עוד לא נולד האדם שיוכל למצוא את
דרכו בפעם הראשונה במבוך של הר הצופים. דרך אגב, פענחתי את
הצופן."
"לא יכול להיות!"
"מסתבר שכן. זה היה כל כך פשוט - אבל כל כך גאוני. תביני,
הייתה סיבה למה לא יכולנו לקרוא את מה שכתוב על הדף."
"למה?"
"זה היה רעיון שרק אדם ערמומי כמו מסייה ז'ק היה יכול לחשוב
עליו. הכתובת הייתה באנגלית."

שעה לאחר מכן, כאשר כלבי השטן כבר שכנו לבטח במכלאה, הצליח ד"ר
איציק לפענח את הכתוב. "תגיד, תגיד, מה כתוב כאן?" שאלה הסוכנת
בציפייה דרוכה.
"טוב, כתוב כאן ani anavet , שזה אומר 'אני אנווט' - אחת
מאמרותיו הידועות ביותר של רבין-פילוסוף - גיבורו של מסייה ז'ק
וראש מסדר ארתחשסתא."
"אבל מה זה אומר? איך זה קשור לאוצר?"
"אני חושב שזה בעצם אומר לנו שזה לא כל כך משנה המיקום שלו,
שהאוצר בעצם נמצא בתוכנו, את יודעת, כל הבולשיט הזה."
"יו אתה כזה חכם! ואתה פתרת את התעלומה! איך אני אוכל להודות
לך?"
איציק לבש על פניו הבעה שרמנטית. "אולי תתני לי, נגיד, את מספר
הטלפון שלך?"
"הא! היית מת!" הסוכנת המיוחדת הסתובבה ויצאה מן החדר בנקישת
עקבים. נדלקה עלי, חשב איציק לעצמו בחיוך. הוא חזר לגרד בפופיק
תוך שהוא נאנח בסיפוק. כן, עוד יום שגרתי בחייו של מומחה לכל
מיני דברים.

הסיפור מבוסס על תחקיר מקיף ויסודי שערך המחבר. לצורך התחקיר
הוא עיין בעשרות ספרים, עיתונים, פתקים ותוויות שעל קופסאות
סיגריות. (כמה מהם הוא אפילו קרא!). כל העובדות המופיעות כאן
הנן כמובן אמיתיות ומבוססות על מסמכים אמיתיים. (וכן על העברת
שבת בחברת יצירת המופת המונומנטלית 'צופן דה וינצ'י').