כמה יפה הייתה התקופה,
התקופה בה היינו יחד,
התחבקנו,
התנשקנו,
הסתודדנו,
ודיברנו...
תקופה יפה הייתה התקופה,
תקופה מרגשת ומעורבלת בסערת רגשות.
לאחר אותה תקופה מדהימה שהסתיימה, כמובן, ברע...
לא הייתי אותה אחת,
הייתי עצובה,
מיואשת,
וללא שום כוח רצון ותקווה.
התפללתי שיבוא יום ואצליח לשכוח אותך,
אבל לשווא.
אף פעם לא חשבתי שאם ארפה מהדיבוק האובססיבי שיש לי כלפיך אהיה
מאושרת או לפחות אחזור למוטב.
ואז...
באותו היום הפניתי מבטי אל-על
וראיתי את העננים... ואת הציפורים המצייצות...
והבנתי שיש לי עוד הרבה סיבות להמשיך הלאה,
ומאותו היום אני כבר רואה את החיים
באור אחר לגמרי,
בצבע אחר לגמרי...
3.7.04 |
