רציתי לכבול אותך, אליי בשלשלאות...
אך חום גופך התיך את כל המתכות!
רציתי לאחוז אותך, סגור באגרוף בכף היד...
אך חמקת מבין אצבעותיי כשפתחתי אותן לגעת!
רציתי לשמור אותך, במסגרת כמו תמונה...
אך הזכוכית התנפצה, ונסת כל עוד נפשך בך!
רציתי לנעול אותך, כאוצר נדיר בכספת יקרה...
אך המנעול לא עמד בעומס, ונותרתי שדודה!
רציתי לחרוט את שמך, על לוח ליבי המיוסר...
אך הכל היטשטש, נמרח, כוסה דם ונמחק לעד!
רציתי לאהוב אותך, כן - אותך כאז, כבעבר, כעלם...
אך איני משגת את שאהבה נפשי, ממך לא נותר ולו צלם!
רציתי לנצור לפחות את דמותך - ל ז כ ו ר...!
אך אפילו בתאי הזיכרון לא נותר לך מקום...
רציתי... אז מה...?
©
24/10/04
מסקנה, לא תמיד מקבלים מה רוצים
צריך להסתפק במה שיש,זה מהות החיים.
|
