למה את חושבת שנוכל להמשיך להעמיד פנים?
אנחנו יודעים שדברים לא יחזרו להיות כאתמול
ואנחנו עדיין נצא בערב יום שישי ונאכל ונצחק.
ומשהו מחלחל מבפנים,
התודעה שמשהו השתנה,
שמשהו קרה,
ואת תמשיכי להתנהג כאילו כלום קרה,
רוצה את העבר בחזרה,
למרות שאת שינית.
אני יודע, ואת יודעת,
אבל לא רוצה לדבר,
אומרת ששום דבר לא משתנה או השתנה,
את רק חוזרת אחורה, ומתעלמת.

הולך לאיבוד במחשבות.
מתלבט אם זה רק אני
שרואה משהו אחר.
והנה אנו שנינו,
מבחוץ לא שונים,
אבל משהו קרה.