בקשתי רק לשמוע שלום אחרון,
היוצא ישירות ממיתריי קולך.
מגיח ופורץ מבין שפתיך
ומגיע ישירות לתנוכיי אוזניי.
הביקשתי יותר מדי?
אם כן ואם לאו,
הרכבת עזבה את התחנה האחרונה,
בה יכולת לנשקני נשיקה אחרונה
ולומר לי במילים פשוטות,
את שידעתי בעצמי.
דממת האלחוט בה בחרת,
מעידה פעם נוספת,
שכל אשר יגורתי - חזר אליי כבומרנג,
חורט נפנוף יד ווירטואלי להחריד,
עם חיוך זדוני מתחת לשפם.
המושג "סימטריה" שהיווה נר לרגליך,
שב למימדיו הרגילים,
מותיר אחריו שובל ארוך
של סימני שאלה וקריאה,
ובסופו נקודה בגופן אריאל 36.
היה שלום,
איש יקר שלי.
א ה ב ת י ך כל כך. |