אבודה בלעדיך בלב החלל,
בים של חיבה החובק סביב.
זקוקה לכולך
בתוכי,
לצידי,
למגע ידיך
המרטיט את כולי.
לקולך, לצליליך,
לרהיטות, לבהירות,
לדקות הספורות של חיים בפסגות,
החולפות ותמות,
לפני שמתחילות.
ומביאות לאחריהן
יובלות שאין להם קץ,
של ציפיות.

ובעוד שנים,
אביטה ודאי אחור
בעיניים בוהות,
ארצה לחוות תקופה זו,
השמימית,
בה חיה אני כחולמת בהקיץ,
תעלנה בפני
כתמונות נעות,
מסתובבות,
מחשבות, חלומות, כמיהות,
מחכה, מצפה, סופרת דקות.

יודעת שלעד לא אשכח,
ימים נפלאים, כה נדירים,

בלב החיים,

בלא מילת הכנה,
הופקדה בידי
מתנת אל נפלאה,

אתה.