עת חורף אורוותו בוץ עורמת
והרפש מאיים להציף
שירת העורבים הצורמת
אט, אט נגמר הקטיף

אוזניו מורמות קדימה
זנבו מגרש אויביו
עינו השמאלית האדימה
מה רבו מכאוביו

ואבי הוא כסוס מלחמות
שניצח למען דרורי
הן רגלו השחופה היא לאות
ובסתר היה למורי

"אינני מגש הכסף
אם כי מתכת פשוטה להפליא
בהוד אמך תצפיני
והשתקפותך בשנינו תראי"

ובמוחאי על מרות החיים באורווה
הביט בי בעיניו הטובות
ואני שידעתי חיבקתיו באהבה
פרסותינו היו אז קרובות

סוסי ראווה הלכו שם בתלם
למען יראו ויראו
אך אבי לא נהג כחכמי חלם
גאוותי נתמלאה למראהו

ובחלוף החורף נשובה לרעות
הן הרפש באחו יבש
סמני העוקץ יחלו לדהות
ישאר רק טעם של דבש