הייתי רוצה להרוג. הייתי רוצה להיות בעלת היכולת לקחת חיים. כי
אני קוראת את מה שהוא כתב. והוא לא יקרא את שלי, כי לא אכפת
לו. ובא אלי ידיד קרוב מאוד של שנינו ותוקע לי קטע של: את חלק
חשוב בחיים שלו. איזה בולשיט! הייתי כל כך רוצה להיות חלק חשוב
בחיים שלו. אבל הוא דאג שאני אהיה מחוץ לחייו עוד כשהיינו
ביחד.
והייתי רוצה לתת סטירה לידיד הזה. הוא אמר שהוא לא שכח אותי.
אבל הוא כן! הוא כל כך כן! תוך חודש... פחות, היתה לו חברה
חדשה. שאותה הוא אוהב יותר משאהב אותי. ואותה הוא הפך לחלק כל
כך חשוב מחייו. וזה הורג אותי מבפנים. כי היא לא תאהב אותו כמו
שאהבתי אותו. לעולם לא תהיה אחת שתבין את הצורך שלו בשתיקה.
בגלל זה נתתי לו לשתוק. כי ידעתי שהוא לא רוצה להגיד כלום.

ושאף אחד לא יחשוב או יספר שלא ידעתי מה קורה בחייו. ידעתי
הכל! בלי שהוא יגיד דבר. והחברים שלנו לא הסכימו לספר לי מה
קורה איתו. בסך הכל רציתי אישור על מה שחשבתי. כדי שאוכל לשאול
אותו. לא רציתי להגיד דברים לא נכונים.

אני כל כך רוצה לנסוע ולעולם לא לחזור!
אני ממש לא רוצה לחזור...

וממש קשה לי. למרות הזמן שעבר. למרות כל מה שעבר. למרות שהוא
לא מדבר איתי או משהו. ממש קשה לי. כן... אני מודה. עברו כבר
יותר מ-5 חודשים ואני עדיין לא התגברתי. טוב לכם?

וטוב לך? אם אתה קורא את זה. מה שבטוח לא... אבל אי אפשר לדעת.
אני בכל אופן מקווה שלא.

ולידיד הזה שלנו... גם הוא במצב דומה. למרות שהמצב שבו הוא
נפרד מחברתו היה יותר גרוע. הרבה יותר גרוע. והידיד אומר לי
שאני מתייחסת אל ההוא באותה הדרך שבה הוא מתייחס לאקסית שלו.
אבל איך הוא יכול להבין את מה שאני מרגישה?!
ויתרתי עליו בשבילו!
הייתי עוד יכולה להשאר איתו... הייתי יכולה לחכות עד שהוא
ייפרד ממני. לתת לו להרגיש שזה בא ממנו. כי זה יותר קל כשאתה
זה שנפרד. אבל כל מה שיכולתי לחשוב זה שאני עוד מעיקה על חייו.
גם הוא אמר שקשה לו לדבר איתי. שהוא מרגיש ככה עם הרבה אנשים
לא רק איתי, אבל במיוחד הוא נתקע בשיחות שלו איתי. יופי לי!

אז אמרתי לו ביי.

איך יכולתי להישאר אתו? הייתי מועקה עליו. למרות שלא גדולה, או
עד כדי כך מעיקה. אבל לא רציתי להוסיף. ורציתי שהוא ירגיש יותר
טוב. גם אם זה במחיר שאני ארגיש רע יותר. ובאמת... אני מרגישה
הרבה יותר רע. בהתחלה הרגשתי טוב, כי זה לא נקלט. אח"כ רק עצב.
ועכשיו זה המון כעס עליו... אני לא יודעת איך להפסיק לכעוס
עליו! וקשה לי כל כך עם זה!

אז תעשו לי טובה, תנו לי לשכוח... תנו לי לא להיזכר. אני ממש
כותבת את זה בדמעות... וכל כך קשה לי לחיות בעולם כשאני לבד.
תנו לשים את המסכה הזו שהכל טוב. תנו לי להרגיש שאני מרמה
אתכם. אני אצא מזה איך שהוא... אבל בבקשה, אל תזכירו לי אותו.