אני חושבת שהייתי אז בת תשע כשעלינו על האוטובוס שנוסע לחיפה,
בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. זאת הייתה סופה של חופשה
שבילינו יחדיו, אחרי תקופה מאד ארוכה שלא התראינו. אמא גרה
באותם ימים ביהוד, בבית קטן שכור. היו בו סלון שנראה לי אז,
גדול וחדר שינה קטן. אהבתי את הסלון שרצפתו הייתה מכוסה בשטיח
אדום שהעניק לחדר חום ועוצמה.  אהבתי לשים על הפטיפון את
התקליט של הזמר שאמא הכי אהבה באותם ימים - 'אדמו'. אהבתי
להאזין לשיר  'פטיט ממו'. ידעתי לשיר את כל המילים אך לא הבנתי
מה שרתי כי אינני דוברת צרפתית. אני חושבת שמאותו ערב בתחנה
המרכזית בתל-אביב פיתחתי שנאה עזה לתחנות אוטובוס ובמיוחד
לתחנה בתל-אביב. עד היום אני מרגישה שכמעט יוצאים לי הקרביים
כשאני נכנסת לכל תחנה מרכזית בארץ. התחושה הזו של חוסר האונים
מלווה אותי עד היום. בכלל, קשה לי נורא עם פרידות.  עלינו
לאוטובוס והתיישבנו מאחורי הנהג. הכיסאות באותם ימים היו מעץ
ומן הסתם לא היו נוחים, לפחות לא לנסיעה ארוכה. כיוון שהייתי
קטנה, נאלצה אמא להביא אותי עד למשפחה האומנת בחיפה ואח"כ
כמובן לחזור בחזרה ליהוד, כי חיכתה לה העבודה מוקדם ביום
ראשון. כל הדרך ניסיתי לדבר על ליבה שתחזיר אותי בחזרה אליה
הביתה ושנחיה ביחד. ממש התחננתי שתיקח אותי וככל שהזמן נקף
והאוטובוס המשיך בנסיעה לכיוון חיפה והבנתי שכל תחנוני לא
נושאים פרי, התחננתי יותר ויותר. בשלב מסויים פרצתי בבכי חסר
אונים שלא יכולתי לכבוש למרות שהייתי מודעת לכך שאמא במבוכה
נוראית. בנסיונות נואשים ניסיתי לשכנע שאהיה ילדה טובה, שהיא
אפילו לא תרגיש אותי ושאפילו אני יודעת לעשות צ'יפס בלי לשרוף
וספונג'ה. בכיתי והיא בכתה איתי תוך כדי שהיא מתחננת שאפסיק
לבכות, מלטפת את ראשי ומוחה את דמעותיי. בשקט בשקט שאנשים לא
ישמעו היא ניסתה להסביר לי שהיא מפחדת עליי. שאין מי שישמור
עליי כשהיא כל היום בעבודה. היא חוסכת לנו כסף ויום אחד היא
תבוא ותיקח אותי. נהג האוטובוס עצר בשלב מסוים את האוטובוס
ותוך כדי שהוא מוחה דמעות מעיניו - ביקש מאמא שלי בשקט ובקול
כמעט מתחנן שבבקשה תרגיע אותי, כי הוא לא יכול יותר. היה חשוך
באוטובוס ואני חושבת שהבנתי כבר שאין סיכוי שהוא יחזור בחזרה
לתל-אביב. היא מלמלה לעברו משהו והמשיכה ללטף את ראשי, נישקה
את עיניי תוך כדי שהיא מותירה את ריח הבושם הנפלא על פניי.
עצמתי עיניים כי רק כשהן היו עצומות יכולתי לשמר את התקוות ואת
ריח הבושם הנפלא שלה. חלמתי על הבית שנגור בו יחד כשהיא תבוא
יום אחד לקחת אותי...