|
הפכתי לבן אדם דכאוני
מן אחד כזה שמחפש כל הזמן איך לברוח
כבר יודעת שחלומות לא מתגשמים
ואפילו על טעויות אין לי איך לשלם
רואים לי בעיניים את המילים שלא אמרתי
ואתה? אתה עדיין נשארת רחוק
עברתי מספיק בחיים כדי לדעת שלא הייתי יודעת
מהו המתוק בלי לטעום קודם את המר
אתה יכול לדעת במבט, שנשארתי אותה
הילדה התמימה שמחכה לליטוף שלך...
עדיין צמאה כל כך לאהבה חזקה ממני וממך
והיא גדלה כל כך ככל שעשית ממנה יותר קטנה
בן אדם לא יודע להעריך עד שלא אבד לו
אבל מה קורה אם הוא לא יודע שיש לו מה לאבד?
מעולם לא נתת סיכוי ואני עדיין נכנעתי
מעולם לא זרקת חיוך ואני עדיין נכבשתי
מעולם לא הראית שאיכפת ואני עדיין אהבתי
אני שיכורה ומסוממת מהאהבה הזאת
ובכל פעם אני מבינה מחדש
שאני כל כך אוהבת לאהוב אותך
ואני כל כך שונאת לאהוב אותך
וכל כך הייתי רוצה לשכוח
אבל אני לא יכולה עם האהבה הזאת
שחזקה ממני וממך... |
|
|
רגע, אם
הפוקימונים הם
טובים, אז למה
כל הזמן אומרים
שהם כבשו את
העולם וכל זה?
אחד שלא מבין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.