האם באמת נגזר עלינו לנוע שוב ושוב ושוב שובב בושש שבוב
במעגלים, להימנע מלראות את המרכז.
האם אמבה חולמת, אם כן, למה שלא כל תא בגופנו יחלום, על חמצן,
על מזון, על התרבות, אין בכך שום דבר שונה מאותם חלומות
קטנוניים קטטוניים שלנו .
מה טעם בחוסר הקיום. אין זו שאלה מיותרת, כפי שאתם עשויים
לחשוב בתחילה בתחלליה בתחילה חוסר הקיום הוא ממשי לא פחות מן
הקיום, ומשמעות והטעם בקיום היא שאלה שאתם מרשים לעצמכם לשאול
את עצמכם מדי יום ביומו, מול מראה מעלה עשן וכוס קפה מבהילה,
שמבקשת לבלוע אתכם לתך גן עדן של אלקלואידים, בו כל אדם הוא
חלק, וכל חלק הוא לא קיים. מכאן, סוקרטס הוא חתול שלא קיים.
סתירה.
אם כך, מה הטעם בחוסר הקיום. למה שיהיה דבר שלא מתקיים, שאינו
קיים ושלא יתקיים, שכן אין מעבר אמיתי בין שני המצבים הללו.
הדבר שקול לאמירה שהיום והלילה הם שני מצבים שונים מבחינת
השמש. אני מניח שהדבר אינו ברור דיו, אולם כאן יש מקום לגווניי
אפור. משום שמדובר ביכולת ההבנה והקליטה שלנו. זו למעשה
הנקודה. מה שקיים קיים, מה שאיננו קיים איננו קיים. היום ירד
גשם או המלכה האם תנעץ את שיניה בקורבן חסר אונים, ותשלח אותו
לנצח לשוטט בין המסדרונות בארמון בקינהגם. טאוטולוגיה.
בל להכביר מילים נוספות על הגדרות, הבא ננסה לענות על שלאה זו.
או לא לענות עליה. או להוכיח שאין לה תשובה. פרימו לוי מציין
את תדהמתו, משגילה בפעם הראשונה כי ניתן להוכיח שדבר איננו
אפשרי. תדהמתו הייתה צודקת, יש באמירה כזאת את אותה התנשאות
שמניחה את זכותם של בני האדם לאכול בעלי חיים, לזהם את הסביבה
או להניח שקולומבוס גילה את אמריקה. כל מה שהוכחה כזאת יכולה
להגיד לנו היא שבמערכת האקסיומות שלנו הדבר אינו אפשרי. הכול
אפשרי, האקסיומות לא נכונות באותה מידה שהן נכונות. משום כך הן
אקסיומות.
אני חש שאני מסתובב סביב השאלה בלי לתת לה מענה, ואכן יתכן
שאני עושה כאן עוול מסוים. שכן כולנו התכנסנו כאן היום על
מנת לענות על שאלה, מתוך הנחה שניתן לענות עליה, ושיש טעם
לשאול אותה. אם כך, מדוע ההקדמה הזאת.
אולי אני עצמי אינני משוכנע לחלוטין בנכונות השאלה. כיצד ניתן
להתייחס לחוסר קיום במונחים של קיום, כמו מילים, מחשבה,
שאלות,אקסיומות.
שום דבר אינו מבקש להיות קיים, ומכאן ניתן להסיק ששום דבר אינו
מבקש להיות לא קיים. שכן אילו היה ניתן לבקש להיות לא קיים,
היה ניתן לבקש להיות לא קיים, ומכאן היה ניתן לבקש להתקיים.
ארגו.
כיצד נצדיק את חוסר הקיום? האם טמונה בכך מטרה נעלה יותר, האם
דבר מה אינו קיים על מנת לשנות את העולם, לגלות את התרופה
לסרטן, להשמיד את העולם ולברוא אותו מחדש בצלמו ובדמותו, לגדל
סוסי פוני ולהכליא אותם עם צפרדעים ליצירת החוליה החסרה.
או שמא חוסר הקיום הוא מצב אינראצלי, אני לא קיימים משום
שהיינו לא קיים גם קודם לכן, ומשום שנמשיך להיות. האם זוהי
הצדקה. מי אנחנו שנקבע מהי הצדקה?
אנו, כפי שחששתי, נעים במעגלים. זהו ככל הנראה חלק מן הטבע
הטבוע בנו, איננו יצורים לינאריים. אין מקום לחיזוי ארוך טווח
בהתנהגות אנושית, ולו רק משום שאנו עצמנו איננו מבינים את
עצמנו, ולכן אין לנו אפשרות להבין את התנהגות המערכת. כל מודל
מחסיר חלק מהמידע, אם כך, האם אין אנחנו המודל המושלם לעצמנו.
בכל זאת, אין לנו את היכולת להבין.
אני חושש שנכשלתי במאמצי לתת טעם לחוסר הקיום, ואולי מעולם לא
ניסיתי. זוהי איננה שאלה שנוכל לענות עליה, כל עוד לא נבין את
הטעם לקיום. וכפי שאמרתי, המודל אינו מדויק מספיק. כרגע המודל
האינרציאלי הוא זה הנראה הנכון ביותר.
ובכל זאת, אנו מסרבים לקבל אותו, מתוך תקווה שהקיום שהיקום
נשלט על ידי יותר מתנועה עיוורת וחסרת משמעות.
ההשפעות של הרעלת מלח עשויות להיות מדהימות על הפעילות המוחית.
יש מקום לבצע ניסוי בנבחנים אנושיים בתחום זה על מנת לבסס
שימושים אפשריים. |