עבר ארוך של מחשבות על אהבה נכזבת מת בעודך
חוזר אל בין זרועותיי
שלם עם עצמך ומאושר כאילו כלום
אתה מחביא את חייך ואת חיי מאחורי פני הילד
שלעולם לא אשכח
והווה לך בסתמיות (כמעט בשובבות?)
ואני, צמאה לפתחון לב, כמהה אליך, נאחזת
בקדושת החרדה, וכל המילים היפות שלי
נודמות
ולוקחות חלק בסתמיות שלך

שנה וחצי ארב לנו ההווה הזה, ולפתע הוא בא ומחק
עבר ועתיד
סדר הזמנים מעולם לא היה
מוחשי כל כך.

התבגרתי ממך. להתגבר- אני בדרך. לשכוח- לא אוכל.
ואולם עבר שלם של רגשות נמוג
באבק המצטבר מן הבניה שעל ראשינו.

בלילה קדחנו זה בזו. בבוקר קדחו המכונות בשתיקתנו, בצהרים-
ידידיך.
בערב כבר לא נשאר מי שיקדח, ושתקנו.






23.7.04