1 . חוץ. יום. בית קברות
כעשרה אנשים בגילאים 40-60 עומדים מסביב לקבר עליו כתוב "יונתן
גולדברג, בן לדוד וחנה. כ"ב בתשרי תשל"א. ט' בניסן תשמ"ט. נפל
בעת מילוי תפקידו". אחד מהגברים מסיים להקריא פסוקי תהילים.
האנשים מתחילים להתפזר. חנה, אשה בתחילת שנות ה-50 לחייה,
עומדת בקרבת הקבר. עדנה, כבת גילה, ניגשת אליה.

עדנה
את בסדר?

חנה
כן. תודה.

עדנה
לא להאמין שכבר עברו שבע שנים.
אני זוכרת את יוני זוחל בסלון שלנו.

חנה
כן. גם אני. הוא פלט על השטיח הפרסי
החדש שלכם ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
זה נראה כל כך טפשי עכשיו.
הוא היה כל-כך מוכשר. ילד טוב. אף פעם לא הסתבך
בצרות. למד, עזר בבית, שמר על רוני. הוא היה כל-כך
סבלני כלפיו, אפילו כשהוא עקב אחריו לכל מקום.
ואיך שהוא טיל בו כשהוא נפצע מהזכוכית השבורה
בכניסה. הוא התכוון לבקש לצאת לקורס חובשים
ממש לפני שהוא נהרג. ידעת את זה? כל-כך התאים לו.
הוא תמיד אהב כל-כך לעזור לאנשים.
(פורצת בבכי)
הוא לא היה צריך למות.

עדנה
(מניחה יד על כתפה של חנה)
אלוהים לוקח אליו את כל הטובים.

אמנון, בעלה של עדנה, בסוף שנות ה-50 לחייו, מתקרב אל עדנה
וחנה.

אמנון
מה שלומך, חנה?

חנה
(מקנחת את האף)
יכול להיות יותר טוב.

אמנון
כן. אני יודע.

חנה
ומשנה לשנה מגיעים פחות אנשים.
כואב לי הלב לראות את זה.

אמנון
הזמן מקהה את הזכרון, חנה.
והילדים האלה עסוקים עכשיו. רק לפני
כמה שבועות פגשנו את תמי ובעלה.
מסתבר שהיא בהריון.

עדנה
אמנון!

חנה
זה בסדר. ידוע לי.

אמנון
היא שומרת על קשר?

חנה
הרבה פחות מאז שהיא התחתנה.

אמנון
והחברים שלו?

חנה
הם מתקשרים מדי פעם.

עדנה
איפה דוד? אני לא מצליחה לראות אותו.

אמנון
אני חושב שראיתי אותו הולך לכיוון המכוניות.

חנה
בטח הלך לנוח. הוא מתעייף מהר לאחרונה.

אמנון מהנהן בהבנה.

עדנה
תגידי, מה שלום רוני? לא ראיתי אותו כאן היום.

חנה
רוני? רוני בסדר.

אמנון
מה הוא עושה?

חנה
הוא... הוא גר בתל אביב עכשיו. הוא מאד עסוק,
עובד בכל מיני עבודות מזדמנות, אבל זה רק זמני.
עד שהוא יתחיל ללמוד. הוא מאד מוכשר. אני
בטוחה שלא יהיו לו בעיות.

עדנה
מה הוא מתכוון ללמוד?

חנה
עדיין לא ברור, אבל אני חושבת שהוא ילך לכיוון
של רפואה.

עדנה ואמנון מחליפים מבטים.

אמנון
עדנה, כבר נהיה מאוחר. כדאי שנזוז.
תחזיקי מעמד, חנה.

עדנה
אני אתקשר אליך בקרוב.

חנה מביטה בעדנה ובאמנון המתרחקים. אחר-כך מתחילה לצעוד לכיוון
המכוניות.

מבין העצים שבבית הקברות בחור צעיר מדליק סיגריה ומביט בה
מתרחקת.

2 . פנים. יום. בית משפחת גולדברג
חנה לוקחת דלי קטן וגליל מגבות נייר. היא לובשת מעיל ועומדת
ליד דלת היציאה.

חנה
(צועקת)
דוד, אני הולכת.

דוד
(O.S.)
לאן?

חנה
ליוני. היום זה התאריך.

דוד
(O.S.)
כן. אני יודע. הייתי בא גם כן, אבל אני
לא מרגיש כל-כך טוב.

חנה
אתה רוצה שאני אשאר?

דוד
(O.S.)
לא. לא. מה פתאום. תלכי. אני אסתדר.
אני חושב שאני מפתח שפעת. זה הכל.

חנה
(מנידה בראשה ונאנחת)
טוב. אז תשאר במיטה עד שאחזור. בסדר?
אל תנסה להתחכם.

דוד
(O.S.)
בסדר. בסדר. אין לך מה לדאוג. אני אקרא בינתיים.

חנה
יופי. אני הולכת.

חנה סוגרת את הדלת מאחוריה ונשענת עליה לרגע לפני שממשיכה
בדרכה.

3 . חוץ. יום. בית קברות
חנה הולכת לכיוון קברו של יוני. מרחוק היא מבחינה ברונן, בן
23, רוכן מעל הקבר.

חנה
רוני?

רונן
(אינו מסתובב לעברה)
רונן, אמא.

חנה
מה אתה עושה כאן?

רונן מסתובב לעברה, מחייך חיוך ציני.

חנה
אני מתכוונת, למה לא באת ביום שישי,
כשכולם היו?

רונן
כי לא באתי בשביל כולם. באתי בשביל יוני ויוני
כאן היום, נכון? חוץ מזה נמאס לי מהשאלות של כולם:
מה אתה עושה עכשיו? מה עם לימודים? יש לך חברה?
כאילו שזה באמת מעניין מישהו.

חנה
נו, באמת. אתה יודע שכן. הנה, רק ביום שישי עדנה
ואמנון שאלו עליך.

רונן
(מתיישב על קצה הקבר)
כן? ומה ענית להם? סיפרת להם כמה אני מוכשר
ומצליח או שסוף סוף החלטת לספר להם את האמת -
שאין לך מושג מה קורה איתי?

חנה
לא מבחירתי, רוני.

רונן
רונן, אמא.

חנה
אם היית מתקשר או מגיע מדי פעם אולי כן היה
לי מושג.

רונן
(קם ממקומו)
את ויתרת עלי הרבה לפני שאני ויתרתי עלייך.

חנה
מה כוונתך?

רונן
תעזבי. באתי בשביל לתת כבוד ליוני, לא בשביל
לריב איתך עכשיו.

חנה
אני לא רוצה לריב.

רונן
טוב מאד. אז פשוט תעשי מה שהיית עושה אם לא
היית מוצאת אותי כאן.

חנה
תהיה רציני.

רונן
(מתקרב אל חנה)
את רוצה להגיד לי שקשה לך להעמיד פנים שאני
לא כאן? הצלחת כל-כך הרבה שנים. למה לא
עכשיו?

חנה
לא השתנית.

רונן
אבל כאן את טועה. כן השתניתי. השתניתי מאד.

חנה
כן, השתנית. אבל לא מהפעם שעברה שראיתי
אותך השתנית. השתנית מהילד המתוק שקטף לי
פרחים מהגינה של ההולצברגים וקיבל מאבא
עונש.

רונן
(צועק)
זה היה יוני.

חנה
מה פתאום.

רונן
כל-כך מתאים לך להתבלבל בינינו. ככה זה מאז
שהוא נהרג. כאילו...

חנה
כאילו מה?

רונן
לא משנה.

חנה
לא, תגיד.

רונן
כאילו אני קיים רק ביחס אליו.

חנה
זה לא נכון. אתה קיים בזכות עצמך. אף פעם
לא פיקפקתי בכך.

רונן מתרחק מחנה ומדבר כשגבו אליה.

רונן
תמיד כשאת מסתכלת עלי זה שם. מה יוני
היה מספיק לעשות בגילי ומה אני עושה -
לימודים, עבודה, חתונה. אולי אפילו ילדים?
אני מאכזב אותך.

חנה
מעולם לא אמרתי דבר כזה.

רונן
לא היית צריכה.
(מסתובב)
ומה, את חושבת שתמי ושאר החברים שלו
לא שמים לב איך את מסתכלת עליהם
וחושבת איך הם מעיזים לחיות כשהוא מת?

חנה
זה לא נכון.

רונן
(מתקרב אל חנה)
לא? אז מה לדעתך הסיבה שהם לא באים יותר?

חנה
(בקול רועד)
הם כן באים.

רונן
לא, אמא. הם לא.

חנה
מאיפה... אתה היית בבית הקברות ביום שישי.

רונן שותק, בועט בחצץ מסביב לקבר.

חנה
אני לא מבינה אותך, רוני. למה? למה שתבוא
לשם ותתחבא כמו איזשהו פושע נמלט?

רונן
אמא!

חנה
תסביר לי. אני רוצה להבין. מה עובר בראש
שלך כשאתה עושה את הדברים שאתה עושה?

רונן
שום דבר.

חנה מתקרבת אליו, תופסת את פניו בידה. רונן נרתע.

חנה
דבר אלי!

רונן מנסה להתרחק. חנה אוחזת בחוזקה בכתפו.

חנה
דבר אלי! תסביר לי! תפסיק לברוח ממני
כל הזמן!

חנה פורצת בבכי. רונן נבוך. הוא מתקרב אליה, עומד להניח את ידו
על כתפה, אך מתחרט.

רונן
אמא, בבקשה אל תבכי. אני מצטער.

חנה מרימה אליו את עיניה ומיד משפילה שוב את ראשה.

רונן
אמא.

חנה
מאז שיוני נהרג אני מרגישה כאילו...
כאילו שבאיזשהו מקום אתה מאשים אותי
בזה.

רונן
ברור שלא. איך זה יכול להיות באשמתך?
יוני נהרג בצבא.

חנה
אתה יודע, חשבנו לעבור לארצות הברית.
זה היה כשהיית בן עשר בערך. לאבא שלך
הציעו עבודה בפלורידה. עבודה טובה.
משכורת טובה. אבל אני התעקשתי לגדל
את הבנים שלי בישראל. אחרי שיוני נהרג
חשבתי על זה הרבה. אולי טעיתי? אולי כן
היינו צריכים לעשות את זה אז?

רונן
מה פתאום? איך את יכולה לחשוב דבר כזה?
כמובן שהיינו צריכים להישאר בישראל. וחוץ
מזה יוני היה יכול להיהרג גם במקום אחר.

חנה מחייכת בעצב. היא מעבירה יד על שערו ועל פניו של רונן.

חנה
אתה צודק. באמת השתנית.

רונן
לא ממש.

רונן עומד בדממה מול הקבר. חנה ממלאת מים בדלי ומנקה את המצבה.
כשהיא מסיימת היא עומדת לצד רונן.

רונן
באת עם הרכב?

חנה
לא. הכנסתי אותו הבוקר שוב למוסך. זו פעם
שלישית תוך חצי שנה.
(מביטה בשעון)
באמת כדאי שארד כבר לכביש לתפוס מונית.
תכף יחשיך.

רונן
אני אקפיץ אותך.

חנה
יש לך אוטו? ממתי?

רונן
מאז שהתחלתי לעבוד בעבודה קבועה.

חנה
ברצינות? במה אתה עובד?

חנה ורונן מתחילים ללכת לכיוון היציאה מבית הקברות. הם מדברים
בריכוז.

4 . פנים. יום. מכוניתו של רונן
רונן עוצר את המכונית בשולי המדרכה.

חנה
היה טוב לראות אותך.

רונן
כן.

חנה
אולי תעלה? אבא ישמח מאד לראות אותך.
הוא לא מרגיש כל-כך טוב לאחרונה.

רונן
מה יש לו?

חנה
הלב. זה לא מאד רציני, אבל קשה לו עם זה,
אתה יודע. להאט את הקצב.

רונן
תמסרי לו ד"ש.

חנה
אתה לא עולה?

רונן
(מהסס לרגע)
אולי פעם אחרת.

חנה יוצאת מהמכונית, הדלי בידה. רונן מנופף לה ונוסע. חנה
נשארת לעמוד על מדרכה עד שמכוניתו של רונן נעלמת. אז היא פונה
לעבר ביתה ומתחילה ללכת.