16.11.2003
בא לי לבכות עד שלא ישארו לי מים בגוף.
לפצוע את עצמי שלא ישאר דם
להרוג את עצמי מבפנים, שלא ישאר לי שום רגש.
שאני לא אצטרך לסבול יותר.
אני רוצה להיקבר כל כך עמוק באדמה
שאף אחד לא ימצא אותי יותר.
וכשישאלו שאלות, רק אלוהים יידע את התשובה.
אני אפילו לא רואה מה אני כותבת מרוב דמעות.
ביקשתי טובה מאלוהים - שיהרוג אותי.
הוא לא הסכים. הוא חשב שאני אוכל להסתדר.
הוא טעה.
הלחיים שלי כל כך אדומות ורטובות.
כבר לא נשארו נמשים.
הדמעות שטפו את הכל.
חשבתי שזה יעבור עם הגיל אבל הכל נשאר אותו הדבר.
אותם משברים, אותן הדמעות המלוחות והחמות,
ואפילו כתף של אמא כבר אין לי.
ומה כבר ביקשתי?
ביקשתי רק לחיות.
בלי דמעות.
לחיות. |