12.9.03 (שיר שני שכתבתי בחיי)
השתיקה הזאת הורגת, והדיבור מייאש.
החשיבה מנחה, והלב נוטש.
המסגרת הזאת חונקת, אתה סגור ומאוים
פוחד לעשות צעד, הולך עם הזרם, כמו כולם.
אי אפשר לזוז, אי אפשר להשתחרר
פוחד לשנות, אבל רוצה לשפר.
באמת רוצה, אבל זה רק רצון ולא יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.