הבטתי במראה וסידרתי את השערה האחרונה בשערי, זהו, נראיתי
מושלמת, יצאתי מהמעלית וצילצלתי בפעמון ביתה, לקח לה זמן מה
להגיע אל הדלת, קול המנעול הנפתח נשמע והדלת נפתחה.
הסתכלתי עליה, על עורה הלבן והחלק, על עינייה הכחולות, הגדולות
והחודרות שמביטות בי, על שערה
השחור , המתולתל והמתמשך עד צווארה המושלם, גם היא הסתכלה עלי,
שנינו לא דיברנו והסתכלנו אחד בשני במשך זמן מה.
היא ציחקקה קלות והזמינה אותי להיכנס לביתה, הלכתי אחריה עד
לחדרה, הגיטרה שלה נחה על הפוף והטלווזיה הייתה דלוקה אך היא
כיבתה אותה ברגע שנכנסתי.
"ההורים שלי נסעו שלשום לטיול באירופה", היא אמרה בעוד היא
סוגרת את הדלת מאחורי, "הם יחזרו רק בעוד שבוע והשאירו את הבית
רק בשבילי",היא חייכה, חיוך שהאיר את כל החדר באור בוהק.
התיישבתי על המיטה שלה פתחתי את התיק והוצאתי את מחברת
ההיסטוריה, היא התיישבה לידי, והביטה בי.
באתי לעזור לה ללמוד לקראת המבחן, אני הרי התלמידה המצטיינת של
הכיתה, אך המשכתי להסתכל אל עינייה הכחולות, מחייכת אליה משחקת
בעצבנות עם האצבעות, אבל בכל זאת לא יכולתי לגרום לעצמי לעשות
את מה שרציתי לעשות כבר מזמן, להחזיק את ידה בידי, לחבק אותה
בזרועותי, להצמיד את שפתי לשפתיה ולנשק אותה.
אז המשכנו לשבת ולבהות אחד בשני, היא, מעבירה עיניה ביני ובין
המחברת, מעבירה ידיה על שערה ומסדרת אותו, תלתל קטן נופל לבין
עינייה, היא מרימה אותו בעדינות ובחן, אך עדיין נועצת בי את
עינייה הכחולות המשגעות.
מילמלתי משהו, אני כבר לא זוכרת מה, היא שאלה אותי מה אמרתי אז
אמרתי לה ששכחתי את העיפרון בבית ואודה לה אם היא תוכל להביא
לי אחד, היא קמה ממקומה והביאה לי מהשולחן שלה עיפרון ורוד.
בקולה המתוק היא שאלה אותי אם אפשר להתחיל, וחייכה אלי, עניתי
לה שאני מוכנה כשהיא מוכנה אבל היא רק שתקה. רצות שמועות בשכבה
שהיא מחבבת את דני, הילד מהשכבה מעלינו, אבל ידעתי מהמבט
בעינייה שעל דני היא לא חושבת ברגעים האלו.
היא שילבה את ידיה והביטה בי במבט הרך והאוהב שלה, ראיתי מזוית
העין את ידיה מתקרבות אל שלי, אז הושטתי גם אני את ידי אליה
והתקרבתי, היא עצמה את עיניה כאילו קוראת את מחשבותי, עצמתי גם
אני את עיניי אך עדיין ראיתי אותה במחשבותי, כל פרט ובפרט בה,
קירבתי ראשי אליה והתכוננתי לרגע שלו חיכיתי מהפעם הראשונה
שראיתי אותה.
טררראח, נשמעה חבטה והרגשתי כאב בראשי, פקחתי את עיני והבטתי
במראה הסדוקה שמולי, קמתי מהכסא, הרמתי את הטלפון והתקשרתי
לדני, הבטחתי לו אתמול בביתספר שנצא לסרט ביום שישי.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.