שמש יום זורחת מעלי,
עוד יום כמו אתמול ואני שואל האם כדאי,
האם כדאי לפתוח עין,
האם להתעורר,
שנים עוברות בינתיים
אך הכאב אינו עובר.
מביט באלבום, הוא תמיד לידי,
כי רק בתמונות, את נמצאת פה איתי...
מפחד לכאב, אני חי עכשיו כאן,
פוחד מלשכוח וכואב מאובדן.
ירח לבן מעיר את דרכי,
הולך בלי סיבה בשביל כמעט מקרי,
ואולי במקרה, יגיע תורי,
ובגן של אלוהים יקבלו גם אותי,
ואז ניפגש, אני יהיה איתך שוב,
או לפחות לא אחיה,
כשכלום כבר לא חשוב.
מביט באלבום, הוא תמיד לידי,
כי רק בתמונות, את נמצאת פה איתי...
מפחד לכאב, אני חי עכשיו כאן,
פוחד מלשכוח וכואב מאובדן.
וכשגם הדרך תיגמר, ושוב אני בלי סיבה,
אולי אפסיק כבר לנסות,
לחיות עם חסרונה,
כי אני חי מפחד לכאב,
ואין מזה יציאה,
אני חי מפחד לכאב,
ועכשיו גם בלי סיבה.
מביט באלבום, הוא תמיד לידי,
כי רק בתמונות, את נמצאת פה איתי...
מפחד לכאב, אני חי עכשיו כאן,
פוחד מלשכוח וכואב מאובדן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.