הגעתי למסקנה שאנשים ששונאים חתולים זה לא סתם, זה מקנאה ואני
אסביר:
לחתול יש לדאוג כל הזמן לצרכי מזון - אנחנו צריכים להלחם מלחמת
קיום לשם כך.
לחתול מנקים את החרא, אנחנו צריכים לנקות את החרא שאנחנו
עושים.
לחתול מותר לשרוט, אנחנו צריכים להתנצל אם אנחנו פוגעים.
לחתול מותר לא לבוא כשקוראים לו, אנחנו צריכים לשקר עמ"נ שלא
להעליב.
לחתול מותר להביע אהבה רק למי שהוא אוהב, ולמי שבאמת מגיע -
אנחנו מוכרים את עצמינו בזול כי אנחנו מפחדים להשאר לבד.
לחתול מותר להיות לא אמין - אנחנו נשארים אמינים למרות שפגעו
בנשמתנו.
לחתול יש 9 נשמות - לנו יש נשמה אחת וגם עליה אנחנו מוותרים
בקלות בלתי נסבלת, וכשאנחנו סוף סוף מחליטים לחיות - החיים
נגמרים...
לחתול מישחק בעכבר מכניס אותו לאקסטזה - אנחנו מחפשים כל חיינו
את הדרך לשם.
החתול נהנה מדברים פשוטים - אנחנו מחפשים את המסובך, כי אחרת
אין לנו סיפוק לאגו.
אז למה שלא נרצה להיות חתול?
הוא נאמן לרגשותיו, חי את חייו בצורה שהכי נוחה לו ולא חייב
בדין וחשבון לאף אחד, פלא שאנחנו מקנאים בו? |
