זה מדהים. לפעמים נראה לי שאני היחיד שקולט. אבל מצד שני...אני
היחיד שמורד. טוב נו...אני היחיד שלא גר בבית והיחיד שפוצץ את
ההורים שלו בקללות, האשמות (נכונות) ופשוט זרק להם את כל החרא
שלהם בפרצוף.

אני לא מאמין בגורל. אני מאמין במשהו אחר. שלכל אחד יש מסלול
קבוע מראש, אבל כל אחד יכול לבחור לצאת מהמסלול, מהשגרה
ולחיות. כמובן שנדפקתי במסלול עם ההורים שלי. וכאן מגיע הקטע
שבו אני אספר לכם על ההורים שלי. "נוסעים נכבדים, נא להדק את
החגורות, ליישר את המושבים ולסגור שולחנות. טיסה נעימה".

ההורים שלי, נקרא להם אמא תרזה ואבא ישו. תרזה וישו בקיצור
(למפגרים שבינכם, יש משמעות לשמות). התחתנו לפני 20 ומשהו שנה.
למה הם התחתנו? זאת חידה שאני בחיים לא אדע את התשובה עליה.
ואל תגידו לי כי הם אהבו אחד את השני. בולשיט! אני רוצה את
האמת. למה באמת הם התחתנו. טוב, התחתנו, גרו בארה"ב, הולידו את
אחותי הגדולה, אח שלי הגדול ואת האחד והיחיד, אותי. עדיין
בארה"ב. אני כבר בן 3. ופתאום אנחנו עוברים לפה. הממם...זה
מוזר. ההורים שלי רצו להשאר בארה"ב לנצח. מה קרה? אה! זה משהו
שגיליתי בשנים האחרונות. אמא שלי בגדה באבא שלי. סבבה, אבא שלי
עבר לפה, האשים את אמא שלו (סבתא שלי) שבגללה עברנו לכאן
ושממנה התחילו הבעיות. וככה התחילו החיים שלי. אבא שלי ניהייה
בן אדם עצבני מאז. בסדר, מובן. ואל תשאלו למה הם לא נפרדו כי
זוג שבוגד, לפעמים נשארים ביחד ופותרים את הבעיות. אני אומר
מנסיון.
הם נשארו, ואנחנו גדלנו, אני ואיציק התחלנו לקבל מכות מאז שאני
הייתי בן 5 בערך. כמה פעמים קראו לי זבל, חרא ועוד כל מיני
שטויות כאלה אני לא יכול לספור. אבל על הזין שלי. למה קיבלנו
מכות? כי תרזה הקדושה הייתה מספרת לישו כל יום אחרי העבודה שלו
שאני ואח שלי לא הכנו שיעורים, לא סידרנו את החדר, רבנו, לא
ירדנו לאכול. כן, מי היה מאמין? לא אכלנו אז קיבלנו מכות.

1994. עושים שיפוצים בבית. תרזה ביקשה. אז כמובן שישו עושה.
תרזה החליטה לעשות עוד מעשה קדוש. בגדה בישו שוב, עם הנגר. אלי
מזוז. לנצח אני אזכור את השם הזה כי בגללו נדפקתי לגמרי. אבא
שלי נטרף לגמרי! כשהוא תפס אותם, היא סיפרה לו הכל. במקום
לסתום את הפה היא סיפרה לו בדיוק איפה הם עשו ומה. אבא שלי מכר
את האוטו, את הספות (שהיו לו איזה 15 שנים), את האוטו של סבתא
שלי. ומכאן זה מתחיל ממש רציני. לפני שאני אספר על הרציני, אני
אספר עוד פרט קטן על התקופה שאמא שלי בגדה. כשהיא הלכה להזדיין
עם הנגר בתל ברוך, אני הייתי עם 40 מעלות חום, אבעבועות רוח.
ובתקופה ההיא לא הייתה את הזריקה הזאת. לא זכרון טוב, אמא שלי
הולכת להזדיין בזמן שאני שוכב חצי מת.

אוקיי, אז הקטע הרציני. מאותה תקופה אבא שלי התחיל ממש להיות
עצבני. קיבלנו יותר מכות, יותר חזקות בתקיפות יותר גדולה. היחס
הפך להיות מסתם זלזול ואדישות לממש יחס כאילו אנחנו יהודונים
קטנים בגטו והם היטלר ואייכמן. הקללות הפכו להיות לממש דבר
יומיומי. כשהיו קוראים לי, שבמקרה כזה זה היה רק לצעוק עלי,
היו אומרים "איפה האדיוט? חתיכת נבלה! רד למטה!" דברים כאלה.
ההורים שלי היו רבים כל 2 דקות. צרחות רצח! כל השכנים היו
מסתכלים עלינו במבטים מעצבנים וחודרניים כאלה. מכירים? לא
תקופה שמחה ממש. כל שני וחמישי אמא שלי הייתה יוצאת מהבית כי
אבא שלי היה מקלל אותה ככה... "זונה!! את הרסת לי את החיים!!
לכי לאלי!! לכי לאלי מזוז!! זונה!!! לכי תזדייני איתו!! חתיכת
כלבה!! תעזבי את הבית שלי!! את מזהמת את הילדים!!" והיא מחזירה
לו בקללות...בלה בלה בלה.

פרט שולי שגיליתי בשנתיים האחרונות. למה אחותי הקטנה נולדה?
שדרך אגב, צירוף מקרים!! נולדה בשנת 94!! היא נולדה כי אמא שלי
רצתה להוכיח לאבא שלי שהיא כן אוהבת אותו! לפני שאתם קופצים
למסקנות שזה הכל טוב ויפה, תחשבו על זה ככה. הם עשו אותה לא כי
הם רצו אותה! אלא בתור סתם חפץ להוכיח משהו! תחשבו כמה שזה
עלוב! ואני בחיים לא אסלח להם על זה...

נמשיך. ואז אבא שלי החליט שגם הוא בוגד. אחרי שהוא התחיל
לבגוד, ואמא שלי ידעה כמובן, הריבים נהיו יותר מסיביים. הוא
היה לוקח אותה (זאת שהוא בוגד איתה) לחו"ל, לנסיעות, קונה לה
מתנות. ומי כמובן נמצא באמצע כל הריבים? אנחנו! הילדים! ואנחנו
עדיין מקבלים מכות. עד כיתה ז. אז קרה משהו (אין לי כח לספר)
שבגללו הפסיקו המכות. אבל היחס? אותו דבר.

בוחן פתע! מה הנושא שחוזר על עצמו במשך כל הסיפור? לא, לא
בגידות. ז"א כן, אבל זה לא מה שאני מתכוון. שההורים שלי -
עסוקים רק בעצמם. תקראו את זה עוד פעם ותראו את זה. איזה הורים
הא? הורים נהדרים! אני לא אשקר. מבחינה כספית, קיבלתי המון!
ממש המון!! אבל דבר אחד שהם לא קלטו, ואפילו עכשיו אחרי שאמרתי
להם את זה בפרצוף הם לא קולטים, אני לא שם זין על כסף! אני רק
רוצה את היחס שמגיע לי מכל בן אדם. עכשיו כשאני חושב על הכל,
אני גידלתי את עצמי...תתפלאו - אבל זה נכון.

מה אני אגיד לכם. אני בחרתי לרדת מהמסלול. ועכשיו - אני חי! חי
את החיים שלי(!), לא חיים של מישהו אחר ולא בשביל אף אחד אחר.
רק בשבילי!!

מצפה לתגובות...