נגן תופי הטם-טם לא הפסיק להלום על תופיו.
בלילה הקודם עשיתי איתו הסכם - אם אני אלך לישון הוא יסגור
ת'בסטה. קיום ההסכם היה חד צדדי לצערי - הוא פשוט התנגד
להסתלק. בבוקר למחרת כבר הייתי מיואשת לחלוטין, עד שהחלטתי
להשתמש בנשק חם - יריתי בו. גם זה לא עזר. כדור אחד, אחר כך
שני - על השלישי ויתרתי כי חשבתי שזה עשוי לפגוע בי ואז אני
אפספס את המטרה שלי - בשתי המשמעויות...
מה לא ניסיתי? דיברתי איתו, ביקשתי, ניסיתי לרכך אותו קצת.
אפילו ויתרתי על היסודות הפמיניסטים שאמורים, כביכול, להיות
טבועים בכל אישה - ועשיתי לו מסז' מפנק... אין. כלום לא עזר -
האיש סרב להתנדף. אחר כך ניסיתי לעבוד לו קצת על המצפון -
התחננתי, צרחתי, כמעט בכיתי, אפילו עשיתי את עצמי מתעלפת.
לבנאדם לא היה לב. לא רק שהוא לא התחשב בי - הוא התחיל להלום
בתופים בפראות בעוצמה כפולה ומכופלת.
בניסיון אחרון עצמתי את העיניים וביקשתי יפה יפה שילך הביתה,
אולם תגובתו הייתה התנגדות דיפלומטית.
כמובן שלא הייתה כאן שום דיפלומטיות ושום נעליים - נעלבתי עד
עמקי נשמתי. אבל בסופו של דבר, כמו ילדה גדולה, טובה ומחונכת -
הבנתי שאם אני רוצה שלום בית, עלי לוותר לו בתנאי אחד - הוא
יוכל להישאר, אם מידי פעם הוא יסכים שאני אירה בו...