פז הקטנה מצאה אוצר בארגז החול שבגן.
אולם לא היה זה אוצר רגיל, כמו תיבה מלאה זהב ויהלומים, או
קופסת תכשיטים עם שרשראות וטבעות שהוצאה מאוניה טבועה. פז מצאה
בארגז החול ברווז פלסטיק קטן - קטן מאצבעה החמישית.
בשביל כל אדם אחר היה זה סתם ברווז צעצוע - מקורו ורגלו
השמאלית לעוסים, צבעו מקולף, וכולו - מקודקוד עד זנב - מלוכלך
בחול. אבל בשביל פז - הוא היה מקסים. מיוחד מאין כמוהו.
אמנם הוא אינו ברבי זוהרת עם בגדים להחלפה, ווודאי שגם איננו
אופניים מבריקים, טרמפולינה לחצר, קוביות צבעוניות למגדל, לגו
חדש, ואף לא קלפי משחק. הוא היה פשוט ברווז פשוט - והוא היה
שלה! היא מצאה אותו - שוכב כולו לבד, נטוש בחול - מחכה
רק-רק-רק לה! פז חשבה לעצמה, שאילולא הייתה היא מוצאת אותו
ומאמצת אותו אליה - היה וודאי נשאר אוצר זה זרוק ועזוב כך בתוך
החול.
לאחר שתיארתי לכם את צורתו העגומה, אני סבורה כי תבינו את
פליאתי הרבה למראה הצעצוע המלוכלך על השולחן העתיק שבסלון.
"מה זה?", שאלתי כשהבחנתי בברווז על השולחן.
חיוך של אושר התפרש על שפתיה של פז ועיניה צחקו.
"מצאתי".