על שפת הים הגוף נתקף מחושים
כיסופי המלח הם אינסופיים
כידוני זכוכית משלחת הרוח אל בין הריסים
הרוח המניעה מפרשים זורעת פתחי היסוסים

התלתלים מתפזרים פני מלאך מתגלים
רחבת עמודי בטון בסגנונות יווניים
כוורת דבורים צהובות מנסות לשרת כל לקוח
בשולחן מרכזי אני מתבודד מצמיח משושים מהמוח

שיניים לבנות בוהקות  ניבטות מאור ניאון
כדי להבחין בהן אינך זקוק לכל כישרון
מוסיקת הרגעה מתנגנת ברקע, חודרת לרגע
מה כבר יכולתי לעשות בשביל לא לחלות בנגע?

נתיבי השערות סתומות מלים שלעולם לא נאמרות
הרוח הטהורה מפנה מקומה לשלל פיות מחושלות
ובגפי אני שוקע בהזיות געגועים מתוקות
על שפת הים המלח חודר לעיניים אט אט נעצמות