שמנתי, רזיתי
אכזבתי, ריציתי
שמנתי, בכיתי
אכזבתי..

אבל הכל לא מתאים
אנשים הם שונים

אני חי באריזת טיטניום בוהקת
הם חיים בעולם של כבוד וסליחות
ולי כבר נמאס! עברה כבר שנה.

שנה מאז שאמא נפטרה.
הכול השתנה ונשאר כה דומה!

ציון אמר "לאנשים לא אכפת
אם מצאת הכוח להמשיך
אפילו לא לחברים"

וזה נכון!

אז שילכו קיבינימט!
כולם מתפרקים
בין אצבעותיי הם נמסים

למי אכפת כבר מכל הדברים:
אהבה, שנאה כבוד ותקווה!
הכול פה שטויות!

נמאס מכולם!
אני כל-כך לא מתאים לעולם!

וניר, אני כן תמיד צודק!
צודק בדרכי שלי
בעולם שכולו שייך לי!

עזבו אותי כולכם בשקט, מה כבר עשיתי?!
ישנתי על הרצפה?!
ניסיתי וניסיתי?!
ומה קרה? כלום!

די.

אני לא מרגיש את הזמן עובר
רק הימים משתנים
אני צריך מסגרת
בלי כולכם
בלי שירים ציורים ותירוצים עלובים!

פשוט לחיות ת'חיים!
כי הם כן טובים!

אולי גם מיקי יחזור
יחזרו חיוכים...

2005 בקרוב כבר בדלת
ובחודש מאי הסאגה חוזרת!