פנים לבנות מבצבצות על המרפסת
מלאות השראה
האצבעות שלו מריחות ניקוטין
והקעקועים שלו בלעו לי את העיניים
החור הזה בתנוך שלו תמיד הפחיד אותי
הוא תמיד צחק ואמר שזה לא כואב
שקט בדיבור
אבל כל כך פתוח היה
אולי בגללי או בגלל הפתיחות שלו
בחדר ריק מלא עשן, מוסיקה חזקה והתופים שלו נשמעו ב-12 בלילה
מהחדר "האטום"
הצליל שכל כך אהבתי להרדם איתו
הייתי חוזרת מהבית ספר ומהצופים
וחושבת על איך לפתח שיחה איתו
שיחשוב עליי דברים טובים
הוא הטריף אותי
הוא היה כל כך מסתורי
שרציתי קצת מהמסתורין שלו.


משהו שכתבתי על גלעד ב-30.5.2004
מאת שירה נשר.