כשהיה לי טוב או רע תמיד אמרתי לחברתי "גם זה יעבור"...
אבל היא תמיד כעסה עלי...
"זה לא נכון! הרע תמיד רודף אותי..."
אבל אני הייתי בשלי... "גם זה יעבור" אמרתי תמיד לעצמי...

אבל היום אני מבינה
שאולי בכל זאת היא צדקה...
שאולי אין טוב... ויש רק רע
שאין חיים יותר
על האדמה...
שאין עוד מלאכים בשמים...
והחלומות כבר לא קיימים...

אבל עכשיו אני יושבת
וחושבת האם אכן כל זה אשליה?
האם שוב הגעתי לאותה המסקנה?
שיש רק טוב ורע?
חברתי טוענת שוב
ששום דבר כבר לא חשוב
יש רק רע רע רע

ואני אומרת "גם זה יעבור, אפילו עם זה טוב או רע..."