אם היית יודע כמה ציפיתי לרגע הזה,
כמה תכננתי,
כמה חלמתי.
אם היית יודע כמה הייתי מאושרת כשראיתי שאתה שם,
אבל האושר מהר מאוד נהפך לכאב - כשהיית מחובק איתה.

כנראה שצריך פשוט לעזוב,
לתת לזה לעבור,
אבל אני מרגישה כאילו אני מחכה לאישור שלך.
כאילו עוד יש סיכוי ואסור לאבד את התקווה!
בכל פעם שאתם יחד, האשליה הזו מתנפצת.
אולי פשוט המקום שלי לא פה,
אולי כל מה שחשבתי שיכול להיות בינינו,
היה סתם מחשבה, אך ורק מחשבה...

תפסיק!
תפסיק לרמוז לי ואחר כך לנשק אותה ולבדוק אם אני רואה!
זה גורם לך הנאה?!
אני לא מבינה!

אני יושבת פה ושופכת את הלב. בפניך.
אבל בגלל שכנראה אתה לא תקרא את המכתב הזה לעולם,
אני מרשה לעצמי לכתוב שאני בוכה.
בוכה כי המצב כל כך מסובך!
אתמול, במסיבה, אני חיכיתי לך...
חיכיתי לראות את אחד הפרצופים שאני הכי אוהבת בעולם,
אבל הפרצוף הזה היה צמוד לפרצוף אחר...
תשים לזה סוף,
אני מבקשת ממך!
לא משנה אם יש לך או אין לך רגשות כלפיי,
אם אתה אנושי - אל תיתן לי ככה לסבול!

נכון,
נראיתי אתמול שמחה -
כאילו שום דבר לא מפריע לי.
אבל היו כמה רגעים שהפסקתי את המשחק,
הפסקתי לשחק כאילו לא אכפת לי - כי נשברתי...

אם רק היה לי האומץ לתת לך לקרוא את המכתב הזה...

אני אוהבת אותך... אוהבת אותך יותר מדי!