ואיך, כשאת נוגעת,
קורס בי ציפוי של כאב,
מילוי שוקולדי זולג שהמסת,
בחיכי מקועקע ההתנזרות.

ואיך, כשאת צוחקת,
עולם הסחרחורת סביבי מתייצב,
ענבלי השחרור מכבלים ערגותי,
משאלתי לשלשלאות הסירנה.

ואיך, בעיניך,
מתמקדים לי ציוויים של רצון,
נפתחת לי הארה
במוחלטותו הזמנית של הלילה.

ואיך, את מחזרת.
על פתחי אסמן בשאון הניאון,
סגירתי בין רגלי עסקיך,
אהובתי המופרעת.

(יולי 2001)