[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רועי בלום
/
אישתו חלק ג

"לעזאזל, מה קורה פה", שאל את עצמו בשקט, לא מפריע לה לישון.
מתרומם מהמיטה תוך כדי הזזה של השמיכה הדקיקה, מביט בה ישנה
בשלווה, רואה את עור הברווז על ידיו, חושב לקפוץ מעט על מנת
להתחמם ומוותר.
"איך את ישנה בקור הזה", חושב בדממה והולך לכיוון המשקולות
שלו, מרים אותן בשקט ויוצא מהחדר לכיוון הסלון שהיה עד לא מזמן
שלו. האימון היה מוזר לו. לשמור על שקט תוך כדי מאמץ. לא להזיז
שום דבר שלא חובה, לקפוץ בשקט. "איך אפשר להתאמן כך", ספק שואל
ספק אומר בדממה, לא מצפה לתשובה, דוחף את המשקולות כלפי מעלה,
מאמץ את השריר עד גבול היכולת ומרפה, שוב מאמץ, שוב מרפה, נהנה
מכל רגע, חש את הזיעה סביב הכתפיים מתגברת ומתחילה ליצור
טיפות. "דמעות של מאמץ", מחייך לעצמ,ו כאשר הראשונה נוחתת על
הריצפה, ממתינה לחברותיה שלא מאחרות להגיע.
כמה דקות מאוחר יותר, הוא סתם שוכב על הריצפה, מקיש בקלילות על
שרירי הבטן שלו, עובר ריבוע אחר ריבוע, לוחץ אותם מעט, בודק
אותם, ואז בזינוק שקט, כמו נמר, עומד כפוף על הרגליים. מזכיר
לעצמו תמונה של שימפנזה באמצע היער. ההתישרות לעמידה מלאה
לוקחת כמה שניות והוא עושה אותה באיטיות, מעצב את עצמו, חש כל
שריר בגופו עושה כרצונו ואז החל מתקדם לכיוון המקלחת, מוריד את
התחתון שלבש, נעצר לשניה, חושב למה בעצם התחתון עליו. נזכר
שלבש אותו כאשר ירד מהמיטה, לא בטוח למה, מעכל שזה בגלל שהיא
שם. לפני כן האימון עצמו היה בעירום תמיד ועכשיו, משהו בזה
שהיא פה, אפילו שהיא ישנה, גורם לו לחוסר נוחות, לכן הוא לבש
אותו.
מבט ארוך בעצמו הופסק לאחר שניות אחדות והתחתון החליק שוב כלפי
מטה בזמן שהוא הושיט יד לכיוון ברז המים, כמעט שומע כבר את
הזרם השוצף מהם, כמעט חש באדים ואז נעצר, תוהה, "היא תתעורר?"
חצי שואל, בוחר לסובב את הברז רק חצי סיבוב, אולי מעט מים זה
מעט רעש.
חריקה מאחור מנערת אותו מהמחשבה, "התעוררה", חושב, מסובב את
הראש מעט לאחור לכיוון הדלת הסגורה. "ממתי אני סוגר את הדלת?"
שוב שואל, שוב ללא מענה, עוזב את הברז לרגע, פותח את הדלת מתוך
צורך עצמי וניגש אל המקלחת, מסובב את הברז לפתיחת המים במלוא
העוצמה.
המים מגבירים את העוצמה, צועקים צורחים בוערים לכיוונו והוא
ניכנס אליהם, מרגיש כאילו משהו שורף אותו, נהנה וסובל גם יחד,
סוגר את דלת המיקלחון ומתחיל לשקוע בעצמו, מסבן את השרירים ואז
עוצם את העיניים, מכניס את הראש מתחת הזרם ושוקע בשקט הנפשי
שלו.

לא מבין את הרעש ששמע, פותח את העינים, הזרם עדיין חם. הוא
מוציא את הראש ממנו, הדלת הסגורה והאדים שבמקלחת מסתירים לו את
הנעשה אבל הוא חש שאינו לבד, לרגע חושב לזנק החוצה ואז ניזכר
בה, "את פה?" חצי שואל, חצי יודע.
"כן, שרותים", אומרת, לא מתנצלת.
חושב מה לענות, מאז הצבא לא היו איתו במקלחת, טוב היא הייתה,
אבל במקלחת, לא לשרותים. "זה אמור להיות אינטימי", המוח שלו
משדר לכיוונו. "את מצטרפת אחר כך?" שואל, לא בטוח למה.
"אתה רוצה?" היא עונה.
הוא כבר יכול לרגיש את החיוך שלה מתחת לשאלה הזו, לא יודע מה
לענות, "ממתי אני לא בטוח בעצמי?" חושב בדממה.  "אני פה",
עונה, ממתין לתשובה שלה.
"רציני". היא שוב מחייכת לכיוונו, הוא יודע את זה. "אולי תשלוט
בעצמך", מנגב מעט מהאדים, ממתין להמשך התשובה שלה שלא מגיע.
"כוס אימא שלה", אומר בשקט לעצמו, מרגיש את האויר יוצא מהריאות
שלו תוך כדי כך.
"אמרת משהו?" שוב היא אומרת.
"כלום", לא ממש עונה, חצי מחרחר את התשובה, כאילו ניכנסו לו
מים לפה תוך כדי.
המבט שלו ניתקע על הריצפה, סורק את הריבועים של המרצפות
הישנות. "תיכנסי". תוהה אם זה מה שהוא רוצה, חצי רוצה לראות
אותה, רוצה לחוש בה, ללטף אותה, לחבק. "חרא, רוצה לסבן לה את
הגב", חושב, יודע שחצי רוצה להיות לבד, לחוש שוב לשליטה, להיות
בבית שלו, רק שלו בלי שיש אף אחד שבוחן, שתוהה, שמביט או מביטה
במקרה שלה.
"אחר כך", עונה בשקט תוך כדי שהוא שומע את המים יורדים, הוא לא
מזהה אותה מתכופפת להרים את התחתון שלה, יודע שהיא ישנה
עירומה, "היא בטח ראתה שהוא לבש תחתון כאשר היא מרגישה חופשיה
ללכת בעירום מלא מולו, בבית שלו", זועם על עצמו, יודע שהוא יצא
בלי כלום רק בשביל להראות לה, מרגיש שהוא מתעצבן מכלום אבל לא
מצליח להשתלט על זה, סוגר את המים בזעם, שומע את השקט המשתרר
לאחר שהם מפסיקים לצאת מהטוש שמעליו.
יוצא מהמקלחון, נעמד על השטיח, כמו עדות למצבו הוא מבחין
בתחתון עדיין נח שם כאילו שואל אותו: האם אני שב ועולה להסתיר
משהו אצלך?
בוחר שלא להתנגב בדיוק שניה אחרי שהוא שם לב כי המגבת כבר
אחוזה ביד שלו, יוצא מהמקלחת כמעט בסערה, שומע אותה במטבח,
ונעצר.

הדמות שלו עומדת במסדרון, צופה לכיוון דלת החדר שלו, או שכבר
שלה, או שלהם. לא בטוח בעצמו שוב, מה הוא הולך לעשות עכשיו,
הבלבול אוחז בו ואז במבט אחד למטה הוא מקבל את התשובה.
ניגש למטבח ומביט בה, היא כמעט בתנועות אירוטיות עומדת לפני
הכיור מראתה לו עכוז מוצק, גב חלק ורגליים שריריות. חצי מכופפת
מנקה כלים שנשארו מאתמול.
הוא ניגש אליה, לא בטוח בעצמו, יודע מה הוא רוצה, רואה את
נשייותה מולו.  יודע שאצל כל אחת אחרת זה היה פשוט, הן בקושי
היו מספיקות להבחין מתי הוא חדר אליהן בהפתעה והיו מקבלות את
זה כמובן מאליו. אבל היא...
כלי זינו לוחץ עליו לעשות מעשה, וככל שהוא מתעכב יותר נראה
כאילו הוא מתקשה יותר, מתאמץ יותר, לוחץ עליו לעשות בה כבשלו.

כמו במקרה היא מסיימת את שטיפת הכלים ומסתובבת, מבחינה בו,
כולו רטוב, שריריו עדיין נפוחים מהאימון וכל כולו עומד מולה.
החיוך שנדמה לו כי לא יורד לה מהפנים לרגע נעלם בזמן שהיא
בוחנת אותו ואז חוזר בשובבות עם מבט בעיניים, מורידה את המבט
ממנו, מביטה בעצמה עירומה, מחייכת לעצמה ואז בצעדים קלים ניגשת
אליו.
הוא כמעט נסוג לאחור בשעה שהוא מוצא עצמו סוחב אותה לאחר שהיא
מזנקת עליו, משלבת רגליים סביבו, מחדירה אותו לתוכה. מנשקת
אותו סביב השפתיים ואז בצוואר, מנסה לטעום ממנו, נושכת נשיכות
קטנות את הצוואר שלו.
הוא נתקע בקיר שמאחוריו, מוצא עצמו במיסדרון נישען על הרגליים
שלה הנישענות על הקיר, משלב ידיים סביבה, מושך והודף אותה לרגע
ואז מבחין שהיא עושה זאת בעצמה, הגוף שלו מתקמר לרגע כאשר היא
לוחצת אותו עם הרגליים שלה סביבו, מקשיחה את השרירים שלה
ומשחררת את הלחץ.
בצעדים לא בטוחים הוא מושך אותן לכיוון המיטה כאשר היא מסרבת
לתת לו להכנס לחדר השינה, עוצרת בעזרת הידיים שלה את הגוף
המחובר של שניהם, ממשיכה לנשק אותו, לטעום ממנו. גורמת לו
לחדור לתוכה במהירות יותר ויותר בעוצמה בכל פעם.

הוא מפסיק לנסות להכנס לחדר השינה, אוחז בה בזמן שהוא מרגיש את
ההתכווצות והשחרור המגיעים. "לעזאזל, זה היה מהיר", הוא מתנשף.
היא לא מרפה ממנו בזמן שהוא מסיים את שהתחיל, או שהיא התחילה,
כבר לא בטוח.  ואז לוחצת את הרגליים שלה בעוצמה שכמעט ושוברת
אותו, היא משחררת בדיוק כאשר הוא מרגיש שהרגליים שלו כבר לא
יחזיקו אותו ונעמדת על הריצפה, מלטפת את שערו, שולחת יד לידו
ומושכת אותו.

הוא כמו בחלום נמשך ומוצא את עצמו שוב במקלחת תחת הזרם בזמן
שהיא מסבנת אותו, החיוך שלה עדיין נימצא באותו מצב, כאשר הוא
מרגיש כי הוא מתחיל לחזור לעצמו.
"אישתי", הוא מתחיל כאשר אצבע מלאה בסבון מונחת על שיפתותיו.
"אחר כך", היא לוחשת לו לתוך האוזן, "תן ליהנות מהרגע שאחרי".
מחבקת אותו.
הוא משתתק לעוד כמה שניות ושוב בשקט אומר: "מה עם סיגריה".
לרגע ארוך היא לא עונה, ממשיכה לאחוז בו תחת המים הזורמים
עליהם ואז, "אה, שכחתי", מתחילה ומסובבת הראש שלו שמאלה כך
שמבטה ומבטו יפגשו.
"אני לא מתחתנת עם מעשן, וניראה לי שכרגע הפסקת." מנשקת ברוך
את השפתיים שלו ועוזבת אותו, יוצאת מהמיקלחון. "או שלא",
מסיימת בלי להסתובב ויוצאת מהמקלחת, מגבת על כתף כאשר היא
עדיין רטובה, מראה לו את ישבנה לרגע ארוך ונעלמת מעבר לקיר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גם אני זיינתי
את שלי.

האקס של שלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/8/04 5:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רועי בלום

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה