"המממ...אוקי....אני חושבת שהגיע הזמן שאני אפתח את העיניים.
כן....זה מרגיש קצת מוזר..."
היא פתחה את העניים והיסתכלה סביבה, ולאט לאט החלה להירשם
תמונה חדשה בתוך הראש.
"היי!"
"אהה...."
"אני מוות. לשעבר אלוהים, ואני קצת ממהרת אז-"
"מוות אני לא מכירה אותך מאיפהשהו?"
"כן...בכל או-"
"אני מתה?"
"תקשיבי! את מתה! יופי?"
"אהה...איפה אני?"
"מה אני נראת לך? אלוהים? אני לא אמורה להסביר לך מה קורה.
המדריך לא אומר שאני אמורה."
"המממ....כל מה שאני רואה פה זה... שקדי מרק?"
"תקשיבי, אני לא יודעת למה קישרת מוות לשקדי מרק, אבל את יצרת
את זה, זה הגיהנום הפרטי שלך. תתמודדי."
"שקד-"
"יום טוב."
מוות נעלמת, והיא נשארת עומדת, בוהה לכיוון שקדי המרק.

אולי כדאי אבל שנתחיל מההתחלה.
אני המספרת, נעים מאוד, אלוהים. אני הייתי מוות לפני זה.
אהבתי לדבר ב caps lock תסלחו לי.
גיבורת הסיפור שלנו היא... שם בדוי מיצי, בת 17 ומאוד מתה.
אתם מבינים, מיצי היא בעצם מלאך חדש.
כשמיצי נולדה היא גדלה, כמו שאנשים נוטים לעשות- היא גדלה.
ואז היא התבגרה.
ואז היא מתה.
אויש רגע.... טוב נו, אומרים לי  שאני אמורה להעמיק... נו
טוב.
אז מיצי... מיצי אהבה אנשים, היה לה קסם שכזה.
כל מי שפגש אותה אהב אותה, רצה אותה והפסיד אותה.
ולא רק בגלל שמוות נתקלה בה לפני יומים.
מיצי היתה כל כך אהובה שכולם פשוט סגדו לה... והיא גם היתה
יפה.
בין השאר עצובה.
לא כי למיצי היו בעיות עם עצמה, כי מסתבר שהיא היתה די בסדר עם
עצמה, למיצי היה חבר.
פעם ראשונה שמיצי פגשה את המוות היא היתה אלוהים והיא היתה עם
אלה. חבר של מיצי בדיוק זרק עליה את הספר "כוחו של התת מודע"
בין השאר, כי חבר של מיצי היה מאוד רגיש.
אתה מבינים, כשמיצי היתה יוצאת מהבית היו רצים אחריה 20 אנשים
לפחות, אם לא יותר.
וכולם אהבו אותה, נשים גברים, מה שבא ליד.
וחבר של מיצי רגיש.
כשמיצי היתה עובדת היא היתה העובדת המצטיינת.
וחבר שלה היה רגיש.
אז יום אחד הוא נעל אותה במקלט ולא נתן לה לצאת. הוא רגיש.
הוא מפחד שהיא תמצא מישהו חדש או שיגעו בה אפילו!
הוא אהב כשהיא מתחננת אז הוא הכאיב לה.
כשאלוהים נכנסה עם אלה, ועשתה מה שמצונזר כרגע מסיבות ברורות
היא הצילה את מיצי ומיצי אמרה שהיא חייבת לה משהו.
או משהו כזה.
עברו יומים ומיצי מוצאת עצמה בחדר עם שקדי מרק.




"למה יש כאן שקדי מרק??"
שאלה מיצי את עצמה בפעם המיליון, עבר כבר נצח ושום דבר לא
קרה.
אתם מבינים, נצח עובר איך שבן אדם מרגיש.
ופיתאום קול אלוהים
"את אמורה להיות מלאך, אני לא מצפה ממך ליותר מדי. אבל לפחות
תתמודדי עם שקדי מרק!"
"מלאך?"
"שקדי מרק!"
"המממ...."
"טוב תקשיבי, אין הרבה זמן ואני צריכה מלאכים אז....עזבי את
השקדים תחזרי אליהם כשתצאי לגימלאות."

ומכאן לקחתי אותה לבית הצנוע שלי, רקיע 6 ענן 6 קומה 6.
היא חטפה בחילה בדרך אבל ככה זה כשאלים רואים משהו חדש בשמיים,
הם מחטטים.
"תרגישי לא בנוח, ואל תגעי בכלום ואל תשאלי הרבה."
"אהה.."
"את מבינה, כשאלוהים נהפכה למוות המלאכים יצאו לפנסיה, היא ממש
התישה אותם. ועכשיו אני צריכה מלאכים כי יש המון מה לעשות."
"אני מבינה. מה עושים מלאכים?"
"את המטטרון שלי מותק. קול אלוהים."
"אבל את מדברת. יש לך קול."
"אני יודעת. אבל לצערי מוות עשתה בעיות ובאפסנאות נגמרו
החומרים להתקנת קול בתדירות שתתאים לאנשים ואני עם סדר יום
מוצף, אני צריכה לדבר עם כל מני אנשים וזה..."
"אז אני אדבר בשבילך?"
"כן"
"יש קידום בזה?"
"את לא צריכה להיות עם שקדי מרק."
"נפלא."
"אז נתחיל?"
"למה לא?"
נכנסים 5 שומרים עם ילד קטן
"אני מבינה שאלוהים היתה שיכורה כשהיא יצרה אותך?"


וכך זה המשיך יום אחרי יום. לתקן את השגיאות של מוות.
לתקן את הבעיות בממסד ולהיתמודד עם מיצי וחוסר היכולת שלה
להיות מטטרון עם דיקציה טובה.
ונורא קשה לי להיות... מה? זה על מיצי?
"טוב אלוהים... אני אמשיך מכאן."

"אתם מבינים, החיים שלי לא היו משהו, וכשמתתי באמת שרציתי
שקט.
אבל מה שקיבלתי זו עבודה מפגרת של לשבת שעות כל יום עם אנשים
מפגרים ולהגיד להם "גיהנום זה לא מקום מוחלט מראש, אני מצטערת
שהוא קטן מדי אבל פעם הבאה על תענה תוכים בכלובים!"
או "המלאך זרובבל! אולי תסתום? אלוהים רוצה שקט!"
ואלוהים, כל היום עסוקה ואני מדברת. ואני לא מקבלת כלום!

עכשיו יום אחד הינו צריכות ליצור את השטן....





work in progress......