שלום, קוראים לי צ'אק וזה הסיפור שלי.
הכל התחיל, מאז שהייתי קטן... תמיד חלמתי להיות שוטר, להציל
חפים מפשע... להילחם ברעים. מה"פיו פיו..." ששיחקתי באקדחים עם
חברים שלי בגן, וגם כיוון שתמיד חלמתי להיות כמו אבי... שוטר
דגול, שהיה גיבור בעיניי. אני לא ממש יודע מאיפה להתחיל, אבל
ננסה...

היה זה יום טוב. סיימתי את האקדמייה לשוטרים, וישר הלכתי לעבוד
סוף כל סוף בתחנת המשטרה
הקרובה, כאן בשיקגו, איפה שגרתי. המפקח של התחנה סידר לי שם
עבודה בפרוטקציה, כיוון שפעם, כשהוא היה שוטר, הוא היה שותף של
אבי והיה מקרה שאבי הציל את חייו, כך שהוא תמיד חש חובה לדאוג
לי כבנו.
ביום הראשון שלי בתחנה עבדתי בניירת, סתם העברתי אותו
בשיעמום... אבל הכרתי את החבר'ה והייתי נרגש.
בשעה 6 וחצי בבוקר שמעתי את השעון המעורר וקפצתי מהמיטה כמו
פנתר. היתה לי דירה קטנה, שני חדרים, מטבח קטנטן, אפילו ג'וקים
היו בה ועכברים. עד עכשיו הם היו האויבים הכי גדולים שלי, והיו
לי איתם מלחמות יום יום. הגעתי לתחנה נרגש קצת פחות, אבל
עדיין, יום שני של עבודה. נכנסתי. אני כבר מכיר פחות או יותר
את החבר'ה. היו שני שוטרים, שהיו הגאווה של התחנה - צ'ארלי
וג'ק, ממש כמו בסרט "בחורים רעים", שהיה נערץ עליי יחד עם עוד
סרטי שוטרים... מרדפים, בלאגנים ו"פיו פיו..." חשבתי על זה
וגיחכתי לי.
ואז ג'ק צעק לעברי: "תפסיק לגחך כמו אידיוט... תתחיל לעבוד!"
לא התייחסתי. היו בתחנה כל מיני עובדים, היו עוד שוטרים.
ג'ייסון, שהיה בחור נמוך ושמנמן, כל היום היה אוכל דונאטס.
הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי, "עכשיו הבנתי על מי המציאו את
הסטיגמה עם שוטרים ודונאטס (סופגניות)...". היה בחור כמו מקל
שקראו לו הייז; שוטרת שחורה ועצבנית שקראו לה נורה; שני חבר'ה
שתמיד היו ביחד - היספאני בשם מאריו ואחד רוסי בשם בוריס, הם
נראו לי כמו צוות שתמיד אהב לשבת ולצחוק על אנשים, שהם בעצמם
לא יוצלחים, מה שהתברר עם הזמן כנכון; היה את איי ג'יי - שחור,
שהיה הבדרן של התחנה; ורגע, אי-אפשר שלא להזכיר את הבלשית
המדהימה...דייזי.
עוד לא הספקתי להכיר את כולם, הכל טוב ויפה. הלכתי אל המפקח
ביל כדי לראות מה יהיה תפקידי (התפללתי בליבי שייתן לי תפקיד
בשטח). נכנסתי למשרדו, שהיה מלא בבובות כלבים באופן מוזר, שלא
לדבר על הרוטווילר, שישב לו קשור ברצועה והסתכל עלי במבט
מצמרר, כאילו אני הולך להיות העצם הבאה שהוא הולך לקבור לו
בפארק. ביל, בלי להסתכל עליי, כשמבטו שקוע במסמכים, הגיש לי
ספל ואמר לי ללכת להביא לו קפה. טוב, נו... כעבור דקה הבאתי לו
את הקפה. הוא היה עצבני מעט, חטף את ספל הקפה ושאל: "מה אתה
רוצה עכשיו?" ...התפלאתי ושאלתי: "המממ...רק רציתי לדעת מה
יהיה תפקידי, אדוני...".
לפתע ג'ק נכנס ממורמר והתחיל לזבל על זה ששוב יש בעיות בניידת
והוא דרש ניידת חדשה בתוקף.
ביל התעצבן, צעק עליו שישתוק ולפתע אמר: "צ'אק, אתה הולך לבלות
את זמנך מעכשיו עם צ'ארלי וג'ק!"
ג'ק צעק: "מה...הלוזר הזה יהיה איתנו...ירדת מהפסים, ביל?!"
ביל חטף קריז: "ג'ק, אם לא תשתוק, אני אשעה אותך מהתפקיד...
אתם תיקחו את הילד איתכם מעכשיו עד הודעה חדשה כדי שילמד מעט
איך להיות שוטר!" ג'ק השתתק וענה, "כן...אדוני..." במבט מושפל,
כשהוא מסובב את מבטו לעברי ועושה פרצוף מאוס.
יצאנו מהמשרד, אני כולי שמח ומופתע... זה הרבה יותר טוב
משציפיתי. הוא הסתכל עליי ואמר בקול זועם: "תשתוק! אני לא רוצה
לשמוע אותך בכלל". הלכנו לעבר המכונית, שם ישב צ'ארלי כשהוא
מופתע לראות אותי מתקרב יחד עם ג'ק. ג'ק צעק עליי להיכנס
מאחור, במושב האחורי, איפה שכל העצורים יושבים...
שמעתי את ג'ק מקטר לצ'ארלי על זה שהם נתקעו איתי.
צ'ארלי היה יותר נחמד מג'ק והוא הרגיע את ג'ק, שזה בטח עניין
של כמה ימים, לא משהו רציני.
יצאנו לדרך. את כל היום העברנו בבדיקת סמים במוסכים, רשיונות
של נהגים, וסתם שטויות. לא היה משהו מעניין. ישבתי בשקט כל
היום. מידי פעם הוצאתי מילה או שתיים. צ'ארלי ענה, אך ג'ק
התעצבן. האמת היא שלא הבנתי מה הבעיה שלו בכלל, אבל לא רציתי
להסתכסך ולהחריף את המצב.
שבוע חלף ועוד שבוע חלף, ופחות או יותר המצב התחיל להיות ברור
יותר. הכרתי כבר את כולם, את השטויות של כל אחד, ואת עצמי
כשוטר שנגדיר במילים יפות "לא מוצלח". ג'ק פשוט לא סבל אותי
וגם נראה שצ'ארלי לא כל כך. הם כינו את עצמם כ"אומגה"
(צ'רלי),"דלתא" (ג'ק) ואותי הם כינו (איקס) כי הם אמרו שאני
תמיד הורס להם הכל ואני גרוע. זה לא שהם טועים לגמרי. בגללי
כמה מעצרים נהרסו בגלל טעויות. כמו, למשל, צ'ארלי רדף אחרי
איזה נער שגנב משהו. ראיתי את הנער מתקרב אליי. ניסיתי לעצור
אותו, הוא חמק ונכנסתי בצ'ארלי בטעות. או פעם אחת שצ'ארלי צעק
שאני אירה באיזה פושע שנמלט מאיתנו, ובטעות יריתי ברגל של איזה
זקן (למזלי רגל תותבת), אבל היא עפה וג'ק נתקל בה ונפל, והפושע
נמלט, מה שלא הוסיף לשיפור היחסים ביני לבין ג'ק.
בתחנה כולם כבר הכירו אותי. הם צחקו עליי וכינו אותי "אייג'נט
איקס" ו"אייג'נט זירו". הצמד שכל הזמן צחק עליי היה בוריס
ומאריו. תמיד ישבו בחדר ההפסקה, שהיה בו תמיד קופסת דונאטס,
איזה שתי ספות ומכונת קפה, ישבו שם וצחקו עליי. אבל לי נראה
שהם פשוט קינאו בי על זה שאני בשטח עם צ'ארלי וג'ק. תמיד היתה
נכנסת דייזי לתחנה. איי יה יאי... ממש כמו באיזו פרסומת לשמפו.
שערה החלק והארוך היה מתנופף והיתה מין דממה כזאת. העיניים של
כולם יצאו מהמקום, עשו גולו גולו וחזרו למקומם, וממש כמו הרגל,
השוטרת נורה היתה מגלגלת עינייה למעלה במין מבט כזה של יאוש
ומנידה ראשה לצדדים, כאילו היא אומרת לעצמה: "גברים! פחחח..."
ודייזי...היא היתה כבר רגילה במקום בוקר טוב להגיד משפטים
מצחיקים כמו: "טוב יאללה...פזרו ת'הפגנה!" או: "המסמכים לא
עליי יא פוזלים!" או: "וואלה לא ידעתי שמלכת אנגלייה הגיעה".
ממש בלשית בסטייל.
תמיד היתה חייכנית. למרות שכל השוטרים בתחנה היו דלוקים עליה
וזה קצת עיצבן אותה. דייזי היתה יפהפיה. לא סתם. עיניים כחולות
כמו הים בעת שקיעה משתקפת עליו. שיער בלונדיני ארוך וחלק.
אין...היא פשוט סינוורה אותנו כמו שמש. גם אני נפלתי בקסמה. אך
לדייזי...היה חבר.
זמן מה עבר ויום אחד דייזי הגיעה לתחנה במבט מוזר ולא אמרה
משפט בוקר טוב כמו שהיא רגילה להגיד.
היא נכנסה לחדר הפסקה..והלכתי לראות מה איתה..היא ישבה עם
ממחטה ובכתה..כמה דמעות אפילו זלגו לתוך הקפה שלה..,שאלתי אותה
מה קרה..?..היא ענתה שחבר שלה עזב אותה..
ניסיתי לנחם אותה ולעודד..ואפילו הצלחתי להצחיק אותה
מעט..לגרום לה לחייך..
דייזי אמרה לי משפט שלא אשכח.."אתה יודע,עד עכשיו לא הכרתי
אותך..שמעתי עליך דברים אבל לא האמנתי וצדקתי..אתה בחור נחמד
ואל תתייחס למה שהם אומרים"..עד מהרה פתחנו שיחה..וזו היתה
התחלה של ידידות מופלאה..חשבתי לעצמי שאני בר מזל ושטוב שיש לי
סוף סוף עם מי לדבר בתחנה הזאת..
בבוקר שלמחרת קמתי עם חיוך מאוזן לאוזן..ג'ק וצ'ארלי היו
אמורים לאסוף אותי..
-דפיקות בדלת-..פתחתי והיה זה ג'ק..במקום בוקר טוב הוא ישר אמר
"אז זה החור שאתה גר בו"..והתחיל לצחוק..הוא אמר לי לבוא ויצא
מהדירה..שניי אחרי שהסתובב עשיתי פרצוף..גררררררר ותנועה עם
הידיים של כאילו לחנוק אותו..כבר התחלתי לשנוא אותו..תמיד היה
מחפש לעקוץ אותי..למה?..מה עשיתי לו?..
טוב..נסענו לנו ובדרך עצרנו לתדלק בתחנת דלק..ליד התחנה היתה
מעין חנות מכולת..לפתע נראה לי שם משהו מוזר..נשענתי אחורה עוד
טיפה..ושמתי לב לכך ששודדים את החנות..צ'ארלי וג'ק לא יכלו
לראות כי הם ישבו מקדימה..אמרתי להם שיש שם שוד והם לא הקשיבו
לי..עד שיצא השודד עם שק גדול של אוכל וכסף על גבו והחל
לברוח.הוא נכנס לג'יפ והתחיל לנסוע בפראות..צ'ארלי וג'ק תוך
כדי מילוי דלק במכל..שמו גז ונסעו אחריו..צ'ארלי בעוז רב הוציא
אקדח מהחלון כיוון וירה לעבר הגלגל,הוא פגע היטב והג'יפ איבד
שליטה,הסתחרר ונעצר,צ'ארלי וג'ק השתלטו מייד על העניינים ועצרו
את הפושע,הם הושיבו אותו מאחור איתי,הוא הסתכל עליי,והתחיל
לצחוק...שאלתי אותו על מה הוא צוחק,והוא ירק על פרצופי,שלפתי
אקדח ,הצמדתי לו לראש ואמרתי לו.."תירק על זה והמוח שלך ימורק
על הכביש"..טוב נו..זה מה שרציתי לעשות..אבל לא..שלפתי נייר
טאלט וניגבתי את הרוק מפניי..,תוך כדי נסיעה חזרה לחנות ג'ק
החזיר הזה אכל חטיף מהשקית ושוקולד..כשהחזיר לחנות את השקית
הוא אמר שחלק מהחטיפים נפלו בדרך..
טוף..חזרנו לתחנה והם התהללו על ביצוע משובח של עצירת
חשוד..,הלכתי לי למשרד של דייזי..
ישבנו דיברנו מעט...שלומה השתפר והיא כבר חייכה וצחקה,נהיינו
ידידים טובים ונהניתי לדבר איתה..
לפתע המפקח קרא לנו למשרד,(כלומר לצ'ארלי ג'ק ולדייזי..אבל גם
אני הייתי שם אז הלכתי)..
הוא הראה לנו בטלויזיה חדשות..היה מקרה של שוד בנק ליד האזור
שלנו,הוא אמר לצאת ולחקור את העניין
לפי העדויות,זה היה שוד מהיר ובקושי הספיקו לראות מה קרה וכבר
הגנבים נעלמו עם הכסף.טוף..
יצאנו לחקור את העניין.נסענו לאותו בנק ושאלנו את העדים מה
קרה..אך באופן מוזר הם היו מעורפלים ולא זכרו דבר..דייזי כבר
גיששה שם והודיעה שמצאו 3 פחיות עם שיירי גז הרדמה בדפנות..
לפי מה שנראה הגז הוחדר והגנבים היו מנוסים והכל נעשה בזמן
קצר..מנהל הבנק תהה איך זה שהם רוקנו את הכספת בלי לגרום לה
נזק?..לפי זה דייזי אומרת שהיה להם מידע מה הקוד של הכספת או
שהיה להם מישהו מבפנים..התחילה חקירה.
יום לאחר מכן הם היכו שוב..הפעם בנק יותר מאובטח..והיה עד ראיה
שראה הכל מרחוק..נסענו לבדוק את העניין,העד סיפר שהכל קרה
במהירות,מכונית כסופה עצרה בפתח הבנק,נורו שתי יריות לעבר
השומרים,הם נפלו,הגנבים עם מסכות על פניהם נכנסו לבנק,עשן רב
יצא מפתח הבנק והגנבים יצאו לאחר כדקה או שניים מהבנק עם שקים
ונסעו.
המפקח שלח את כולנו לתדריך מיוחד כנגד הפושעים החדשים שמשתמשים
בשיטה שחדשה למשטרה
היינו בתדריך במשך 5 שעות בהרצאה מפי איזה בלש אף בי איי מומחה
בענייני שוד בנקים,נמנמתי רוב ההסבר כשלעומתי דייזי היתה קשובה
ודרוכה.אני רק זוכר מההרצאה הזאת שדייזי לחשה לי..
"פסססס...צ'אק תתעורר..זה חשוב"..וחייכה בחיוך מתוק,קמתי לאותן
שניות כבקשתה אבל נרדמתי שוב אחרי כמה דקות...טוב..הדבר היחיד
שהבנתי מהתדריך(מהדקות שכן הקשבתי) זה שיש לנו עסק עם
מקצוענים. לבנתיים בהפסקה ..רציתי להזמין את דייזי לצאת,נכנסתי
לשירותים בתחנה..והתחלתי להתאמן מול המראה "..דייזי רוצה לצאת
לשתות כוס קפה?"...אממ.."דייזי חלמית עלייך אתמול ו.."..דייזי
אני אוהב אותך.."..אממ..וכמובן נכנס ג'ק..תגידו לי שזה לא
צפוי!..וישר הוא מתחיל לצחוק עליי ".חחחחחח צ'אק חבל על המאמץ
במילא אין לך סיכוי.."..אוךךך &#$!%#%& יש לו מזל שהוא הלך
אחרת...אחרת..אחרת..הייתי..טוב נו..לא הייתי עושה כלום אבל
שיזהר לו..יום אחד זה יתנקם בו והוא אפילו לא ידע מאיפה זה נפל
עליו! יצאתי משם..נחוש בדעתי..אני יראה לו..ראיתי את דייזי
יושבת בחדר ההפסקה אוכלת קוראסון ושותה קפה..התקרבתי מעט
ואמרתי בגמגום.."דייזי..היי מה שלומך..את רווצה צה אולי..."..
דייזי ענתה והשלימה.."לצאת איתך לארוחת ערב?"ענייתי בחיוך
שכמעט קופץ עד השמיים "כן..וואי איך ידעת?"..היא ענתה.."ג'ק בא
ואמר לי שאתה האהבל הבא שינסה להתחיל איתי והתחיל לצחוק"..היא
המשיכה וענתה.."אשמח לצאת איתך"..אמרתי ..את יכולה לחכות פה
שנייה..היא ענתה כן..ורצתי לקרוא לג'ק..
ג'ק בא כשהוא עצבני..והוא אומר..נו מה אתה רוצה?..אני שואל את
דייזי.."דייזי..באיזה שעה את יוצאת איתי היום?"..דייזי מחייכת
ועונה"ב9 בערב במסעדת -לה גראדיולה-"..ג'ק כזה מסתכל
בתדהמה..כשאינו מאמין למשמע אוזניו ויוצא מהחדר המום ירוק
מקנאה...דייזי ואני צחקנו וצחקנו וזאת פעם ראשונה שאני צוחק
עליו ולא להפך.
חזרתי הביתה ב6 בערב כשאני צוהל משמחה,בחיי כמעט דילגתי
ברחוב..לא הייתי הולך ברגל,מי היה מאמין..אני ודייזי בפגישה,זו
יכלה להיות הבדיחה הכי טובה בשיקגו..יש לי ערך עצמי נמוך
מידי..כדי שאשפר אותו ובדחיפות..הרי אני אחד שיוצא עם
דייזי..אולי אני לא כזה אפס אחרי הכל.נכנסתי הביתה ואיזו
הפתעה..נראה שהג'וקים חשבו שיש לי יומהולדת ועשו לי מסיבת
הפתעה,רק חבל שאני לא אוהב את המסיבות הפתעה שלהם..הם החולדות
וכמה זבובים ..ממש חגיגה אני חייב לציין..אז.."איפה איפה איפה
איפה איפה העוגה?"..שייטטט..רצתי לבדוק במקרר ובארון איזה
חטיפים המתנחלים כבר זללו..לא שיש כאלה אבל בכל זאת.. . טוב
,רבע ל9 הייתי כבר אמור להתארגן לאסוף את דייזי,לבשתי לי איזה
טוקסידו ישן שהיה לי בארון,היחיד שהיה זה מה יש,והתקשרתי לג'ק
לשאול על לשאול את הניידת,כמובן שהתשובה ידועה מראש אז כבר
הכנתי את הטלפון של המוניות..כל הנסיעה הנהג צחק עליי..או על
הטוקסידו שלי ..זה היה נהג הודי(אלה מה..)הוא הסתכל במראה
,הסתובב אליי ואמר במבטה הודי "מזה הטוקשידו הזה?.לסבא של
הבאבא של הרבא שלי בהודו היה טוקשידו יותר יפה"..עניתי לו "בטח
הוא היה לובש אותו כשהוא היה הולך על גחלים!"..שתק. הגענו
לביתה של דייזי אמרתי לנהג "חכה לי פה עליבאבא!"..הוא צחק וענה
שיהיה תשלום כפול..חטפתי קריז שלפתי את התג ואמרתי לו"אם אתה
תתחכם איתי עוד פעם אחת אני מדווח עליך לרשויות ההגירה ואתה
תעוף להודו בטיסה ישרה של אייר בודהה"..הוא נבהל והתחיל לזמר
לי.."לא אדוני!..יש לי 4 ילדים..אישה חולה.וסבא רבא בבית
חולים"..עזבתי אותו שם להתבכיין על ההגה. וואי, אני חושב שממש
התחלתי לקבל ביטחון. צלצלתי בדלת,לדייזי היה בית גדול
ויפה..נראה לי שאפילו בריכה יש להם מאחור..,דייזי צעקה שאכנס
והיא תיכף מוכנה..עמדתי בכניסה כמה דקות ואז דייזי ירדה
במדרגות..לבושה בשמלה אדומה ארוכה עם כפתיות,נוצצת זוהרת כולה
ביופי מדהים,חייכה אליי...אני חושב שהייתי ברקיע השביעי באותו
רגע..אמרתי לעצמי.."איי קראמבה!"..
ואמרתי לה.."את נראית נפלא,יפיפיה אמיתית"..היא ענתה תודה
ואמרה שגם אני נראה טוב..
צעדנו יחד אל המונית..שלא חיכתה לנו!,חטפתי קריזה אבל ידעתי
שאני צריך להישאר רגוע..במקום המסעדה שקבענו הצעתי לה שנטייל
מעט ונלך למסעדה קרובה יותר.טיילנו ושוחחנו על כל מיני דברים
ואפילו דננו איזה סוג אוכל כדאי לאכול.בבחירות הסופיות התמודדו
צמוד בצמוד אוכל מקסיקאני ואוכל סיני,לבסוף הוחלט פה אחד על
אוכל סיני.התיישבנו במסעדה הקרובה..לא ממש הבנתי איך קוראים לה
כי זה היה כתוב בסינית,ומצטער..אני לא מבין סינית,אני מבין רק
יפנית,אבל התיישבנו.מסעדה לא משהו מיוחד..אנשים ישבו בישיבה
מזרחית על איזה שטיחונים אדומים,ואכלו על מעין פלטות לבנות של
שיש..לכו תבינו..הצעתי להתחפף מהמקום המוזר אבל נראה שהוא מצא
חן בעני דייזי אז אמרתי,יאללה..
איזה סיני שנאה כמו צימוק התחיל לברבר משהו בסינית והגיש לנו
תפריט שנראה כאילו מלפני 200 שנה וממש הולך להתפורר.דייזי
התבוננה בהבנה והתעניינות רבה אני חייב לציין בעוד שאני מתבונן
ולא מבין את החירטוטים שכתובים שם..פה משולש..פה
עיגול..פחחח..בטח רק לכתוב משפט אחד לוקחת שנה שלמה.
התביישתי ,אבל נאלצתי להגיד לדייזי שאני לא מבין כלום ממה
שכתוב,היא ציחקקה קראה לסיני והזמינה משהו בשם שוסי. שאלתי
בתהייה..מזה שוסי?..היא צחקה ואמרה "לא שוסי..סושי!".."..זה דג
פילה אוליון עטוף באורז סיני עם רוטב .בלה בלה..עטוף באצות ים
מערביות בלה בלה"...הדבר היחיד שהבנתי מזה, שזה דג לא מבושל
עטוף בעלים..בעעעעעע אם תשאלו אותי..אבל הגברת הזמינה..אני
חייב להיות ג'נטלמן ולאכול בנימוס.גם דיי הסתבכתי עם המקלות
הדפוקים האלו..דייזי ניסתה ללמד אותי איך לתפוס אותם כראוי אבל
בטעות התפלק לי מקל אחד וקפץ היישר לאיזה מרק נודלס של איזו
זקנה סינית...בעלה הסינייפני..(אף פעם לא ממש ידעתי להבדיל
בינהם..בשבילי יפני וסיני אותו דבר)והתחיל לקלל אותי
בסיניתיפנית..."יאמ פאם פאן טוזי ..."..עניתי לו:.."יאמ פאם
פוז גם לך!"...שיהיה,דייזי פשוט התגלגלה על הרצפה מרוב צחוק
"טוב פשוט תאכל ביד" היא אמרה..,וואלה הוקל לי..לא חסרו לי
פאדיחות היום.הצימוק הסיני חזר ושאל משהו..עניתי לו "תודה על
השוסי,היה מרענן מאוד."..(כן בטח..כל ביס הרגשתי שאני עומד
להקיא...בעעע..איזה דבר מגעיל,איך אנשים אוכלים את זה?..לפה
אני לא נכנס יותר!)וחייכתי לעבר דייזי .
דייזי הביטה בי..והדביקה לי נשיקה על הלחי בפתאומיות..שאלתי
אותה.."על מה זה היה?"..היא ענתה..
"על זה שאתה חמוד!"..חייכתי לי ,':) יצאנו מהמסעדה..וטיילנו
לנו בדרך..צחקנו על כל מיני מקרים מוזרים שדייזי חקרה..כמו
למשל על הגנב "ספיידרמן"..מקרה שבאחד שהושפע יותר מדיי מהסרט
וחשב שהוא ספיידרמן..הבן אדם תפר לעצמו חליפה ,סתם חליפה של
בגד טייץ אדם וחולצה אדומה צמודה וקישקש בכחול סמל של
עכביש..הוא היה מטפס על בנינים..(בעזרת מדבקים..מין פומפות
כאלה כמו של השרותים)..בפעם הראשונה הוא הצליח..הוא נכנס לאיזה
בית של זקן פולני וגנב שעון זהב..זה אומנם לא היה זהב אמיתי
אבל בכל זאת..ובפעם השנייה בהתקפתו הטמבל טיפס על בניין ואיזה
זקנה שראתה אותו מטפס לעברה היכתה בו במטאטא..והוא נפל מהקומה
ה4 ו...בום טרח מה קרה?.העכביש אכל אותה...
הוא שבר את שני הרגליים,זה סופו של כל גנב חיש מהר לכלא שב!
זה רק דוגמה אחת למיקרים מוזרים..אין טעם שארחיב על החייזר
מושיקו ועל הקוף קופיקו.
ליוויתי את דייזי הביתה ונראה שבסך הכל היה נחמד ולא הייתי
גרוע כמו שחששתי..הגענו לביתה..היא הסתכלה עליי והודתה לי על
הערב הנפלא.אני מצידי כל יום...אבל איך שאומר המשפט.."לא כל
יום פורים.."
זה מכייון שהסתכלתי לעבר ביתה..היא ישר הבינה על מה אני חושב
ומייד אמרה..
...בחיוך ציני..נשקה על לחיי..ואמרה :"לילה טוב צ'אק..נתראה
מחר".."Don't push it!"
הלכתי לי ברחוב..באופוריה כאילו הבקעתי שער בליגת
האלופות..ישששש ישששש יששש
-טוו טוווו..טוו טוו- נהג מכונית ציפצף לי בעצבים ..לא שמתי לב
בכלל שאני כבר הולך על הכביש...
הבוקר למחרת-אךך..התעוררתי לי במיטה..יום חדש הגיעה..צ'יק צ'אק
התארגנתי וטסתי במהירות הבזק לתחנה. כשהגעתי נראה היה שהמפקח
היה עצבני.."מה קרה?" שאלתי..צ'ארלי ענה שהיה עוד מקרה שוד בנק

ב2 בלילה ויש 2 הרוגים..שומרים.המפקח אמר שמעתה יהיה תיגבור
שמירה בבנקים..וכל המאבטחים יעטו עליהם אפוד מגן,דייזי מייד
קפצה ואמרה שלכל השומרים שנהרגו עד עכשיו היה אפוד מגן אך
הייריות היו מדוייקות בראש ולא הותירו כל סיכוי..המפקח התעצבן
ובעט בכלב שלו.. מילמלתי לי.."צער בעלי חיים מה שהוא עושה לכלב
הזה..."...המפקח  הביט בי..ואמר בעצבים.."שמעתי אותך צ'אק!..
עוד מעט צער בעלי חיים יהיה מה שהכלב יעשה לך!! ובלי לחכות
יותר מידי צעק שוב... דייזי! את עדיין עומדת פה??? צאי כבר
לחקור את המקרה!!!.גם אתם צ'ארלי וג'ק ..כולם..עופו לי
מהמשרד!!!!!!!!!!!
בניידת שאלתי את צ'ארלי..ואת ג'ק למה לדעתם ביל(המפקח..למי
שעוד לא הכיר)היה כל כך עצבני?
ג'ק ענה שהוא תמיד ככה על הבוקר עד שהוא שותה את כוס הקפה
העשירית..צ'ארלי אמר..מי יודע
"אולי הוא גילה על זה שאשתו בוגדת בו עם הבן 14 של השכנים..או
שהוא גילה שהכלב שלו חולה בכלבת והרי הכלב נשך אותו עשרות
פעמים...-השחלתי משפט:לא..הבריאות שלו לא מעניינת אותו- אז..או
שהוא גילה שהבת שלו לסבית -שוב התפרצתי,הבת שלו כבר נשואה..-
אז אולי גילה ש..... ג'ק התפרץ "תשתקו כבר שניכם..אולי ואולי
ואולי..את מי זה מעניין?,חלאס שיגעתם אותי..שתקו!!!


המשך יבוא...