במסע הזה אל עצמי אני אשקר ואשקר
(משהו שלא ידעת) אני אשקר ואשקר
משהו אחר.

במלקטת הזו אני אלקט ואלקט
אני אתחבט ואחבט (ואחבט ואחבט ואחבט).
משהו שלא ידעת.
באמת שאני לא. באמת שאני אשקר.

הצלם כרות ידיים אפו קטום והדמעות הן עוד גורם
לגוף שיתפורר. באמת שאני בונה את עצמי מחדש
באמת שאני לא. משקר.

מעגלים במחוגה וקווים, וקווים וזוויות. הנה אני והתכנון, הנה
אני ואני ואני ועוד
כמה מעלות; הנה אני ופחות. ועוד פחות.
הנה עוד
התפוררות מלאכותית, הנה נייר זכוכית
הנה אני קצת יותר חלק, הנה אני פחות ופחות ופחות
הנה אני ופחות.

עכשיו אני עוד יכול; עכשיו עוד מותר.
עכשיו עוד אפשר, לבכות -
עד שיוסר הלוט.