סופם של ערופי שפתיים
כשאנשי העתיד מסתכלים על העבר
זה תמיד מנקודת מבט תיקרתית
כאילו נשפך קפה על הדפים שפעם כל כך ריגשו אותם
כשהרומנטיקנים נזכרים בילדותם, יש להם טעם של שוקלד בפה.
והלשון לא מפסיקה ללקלק את השפתיים.
ועדיין...
מה שנתקע נקטע
ומה שנקטע לא ישוב עוד להטריד את מנוחת הציניקנים.
החיפוש נמשך ויימשך,
אין תחליף לכנות
ואין זכר לתמימות.
לא פעם ולא פעמיים אמרתי ואמשיך להגיד
גם לך אני אומר,
הייאוש מיועד למיואשים
אין זמן למחנק הגרון ליובש הקוצני הזה.
מה שנתקע חייב להיקטע
ומה שנקטע לא יטריח את מהלומות הפטיש בעקבות הברזל החדש
כשאנשים של הרגלים מחליטים להחליף גרביים זה אומר שיש תקווה לעקשנים
וזה אומר שיש מחר לאתמולים.
ויש עתיד גדול וירוק שמחכה למי שמקעקע את עצמו על עצמותיו.
ה
