אז ככה זה כשאתה שחור, כולם פשוט דופקים אותך, אפילו המשפחה
שלך, דם מדמך, אפילו להם לא אכפת לדפוק אותך ממש כמו כל השאר.
אף אחד לא מבין אותך, כשאתה שחור. למען האמת, לאף אחד גם לא
אכפת ולא מעוניין בלהבין אותך, פשוט כך.
אבל אתה יכול להידפק.
לאף אחד אחר זה לא משנה.
דפיקה אחרי דפיקה.
ואפילו אם היה נדמה לך לרגע, שהיה לך יום טוב וככה הוא גם הולך
להימשך, פתאום ממש ברגע האחרון הכל מתנפץ לך לרסיסים.
ממש כמו כשאתה מכין לעצמך תה במטבח. אתה זז קצת, והיד בטעות
מפילה את הכוס מהשיש אל הרצפה. אתה מושיט את ידיך לתפוס אותה,
ואתה יכול להישבע שהיית הכי קרוב בעולם לתפוס אותה, אבל אז אתה
מפספס. ככה זה, כשאתה שחור.
זה דבר, שקשה להבין.
ולפעמים אני חושב, שזה רק נדמה לי, שאני כזה פרנואיד, ואולי זה
לא רק בגלל הצבע שלי.
תמיד אני מנסה לתת ככל שביכולתי לאחרים, ומה שהם מחזירים לי
בתמורה זה רק חרא, או יותר נכון: חרא מצוץ.
נו, טוב... לפעמים אני יכול להיות קצת אנוכי, אבל ממש לפעמים.
לעיתים רחוקות.
ואולי אני לא שם לב וזה לא לעיתים רחוקות, אלא בדיוק ההפך?...
לא יודע.
אני יודע, שאני תמיד נדפק, וככה זה גם יישאר תמיד.
המזל הרע הזה, הוא רודף אותי, מחפש אחרי כמו פותרי התשבצים
הקשישים המחפשים אחר התשובה, או יותר נכון את השיבוץ האחרון
שלהם, שאחריו הם יכולים לשלוח את הפתרון ולזכות בהגרלה.
הבעיה היא, ש"הקשישים" שלי תמיד מצליחים למצוא את השיבוץ
האחרון, והם גם זוכים בהגרלה...אם הבנת למה כוונתי.
כואב לי.
בתוך תוכי אני לא מצליח להבין למה כל כך רע לי.
למה כולם נהנים להכאיב לי ולדרוך.
לעיתים תכופות אנשים פוגעים בי והם אפילו אינם יודעים, שהם
פוגעים בי, מה גם שהם לא טורחים כלל וכלל לתת את דעתם בכך.
אבל אני שחור, ואני כלל לא גאה.
זה חבל להתבייש במה שאתה, במי שאתה, בכשרונות שבהם התברכת. אבל
כשאתה שחור, אתה חייב לקחת את הסיכון הזה, או יותר נכון- אתה
נולד לתוך הסיכון הזה.
שקט, זה כל מה שאני מייחל אליו בחיי, השלווה הפנימית המטורפת
הזו, כשאתה לבד עם הטבע, הרוח לוחשת לך שיר עצוב ואתה יודע,
בהחלט יודע, שהיא מספרת לך סיפור.
היא מתקרבת כמו אימא, מחבקת, מלטפת.
רק אז אתה יודע, שהטבע אוהב אותך יותר מכל דבר אחר, אפילו יותר
מהמשפחה שלך, יקירי נפשך, שלהם את חב את חייך הכאובים.
המשפחה גוזרת עלייך גזר דין איום ונורא.
עונש הקירות, הישארות בבית, במבצר העינויים ההזוי הזה.
כובלת את היצרים שלך.
את הדחף לצאת החוצה אל החופש הנצחי שלך.
אני כבר השלמתי עם זה, שלי אין חופש נצחי. אין כזה מושג
בלקסיקון המצומצם שלי.
ככה זה כשאתה שחור.