הוא לי כמו חבר טוב.
הוא לי כמו אח גדול.
הוא לא קטן. וגם לא גדול.
הוא בן 20, זה הכל.
לספר לו הכל לא אוכל. אשבור לו את הלב.
הרי אותי הוא אוהב.
אהבה בינינו כמו אהבה של אחים. וזה טוב, כך החיים שווים.

כשהוא בא, יש לי תמיד חיוך.
לא על הפנים, עמוק, עמוק בפנים.
אני מציקה לו, אני צוחקת עליו,
כמו שאחות קטנה באמת צריכה לעשות.
ולו לא אספר, אותו תמיד אוהב.
לי אמר שעליי תמיד ישמור
ובשבילי אפילו יהרוג.
טוב בלב, כשיש מישהו שאוהב.

טוב שיש אותו בעולם.
הוא עושה לי טוב,
הוא גורם לי להרגיש
שעדיין לא אבדה תקווה
לחיים נחמדים יותר.
בלעדיו, אני לא יודעת איפה הייתי עומדת.
הוא אפילו לא יודע כמה שהוא חשוב לי.
אם אני אאבד אותו,
אני אאבד הרבה יותר מרק בנאדם,
אני אאבד את עצמי.
אנחנו כל-כך דומים אני והוא.

היום אני יודעת שאחים זה הרבה יותר מסתם משהו שמבטאים.