אהובתי בזכרוני עולה בחולצתה הלבנה
בה היה לה נוח ובה הכי יפתה

אהובתי גופה חטוב וזקופה עמידתה
הוא עטיפה מושלמת למתנת פנימיותה

אהובתי מחשבותיה מי מעיין צלולים
מעומק נשמתה וסגולתם לחכמים

אהובתי היא הר אפוף בערפל לבן מרדים
הר אישיותה ברחמיה הרבים

אהובתי וילון של משי ברוח סערה
רכה ועדינה אך בקלות לא תקרע

אהובתי סוחבת על גבה מטען מאד כבד
לכאב ולבדידות רבה חספה אותי כעד

אהובתי כועסת לפעמים וחרונה נורא
ואין דבר שיעמוד בכוח רצונה

אהובתי היא ההמנון שבליבי הוא מזמר
ובדרך אבירים לתפארתה אני דוהר

או גבירה גדולה של אור
צובעת את עולם אפור
זקופה כמו צוקים תלולים
הולכת בין האנשים
כנסיכה של אור וצבע
כהתגלמות של כוח טבע
ובפנייך התמימים
עינייך הם ככוכבים
בורות של קסם עמוקות
פנינים מעומק מצולות
ושערך כנפי מלאך
אשר תמיד חובקות אותך
עורך כבדולח צח חלק
ובוהקך מקרין באור ברק
בו משתקפים דברי אמת
גם כמיהתי לך בכל עת