השתוקקתי בצימאון לקייץ האהוב
לזוהר, למתיקות, לחופש
אך הקייץ הזה נבול,
כפרח המתאבק להצמיח את עליו במדבר.
קרני האור שורפות את עורי,
מי הים צורבים את קנה נישמתי.
ועוד דפיקת השעון בבדידות...

הלחות מחניקה את הזיכרון האבוד,
והקנאה מייבשת את הגרון.

זהו לא חופש אמיתי.

(11/7/2004)