אין ספור ימים בחייה של אשה, עשרים ושמונה יום של פלאי הטבע,
עשרים ושמונה יום של התחלה חדשה, מאתיים שבעים יום של חיים
חדשים.
ארבע עשרה יום של לבה גועשת הזורמת במרץ בגוף, מנסה למצוא
לעצמה מקום טוב, מקום שבו יהיה נוח להישאר לזמן מה. השמש
הגדולה שבגופה מתפצלת לשניים ואחד החלקים מתחיל לנוע במסלול
החדש שלו הקבוע מראש, יש לו ארבעה עשר יום לסיים את המסלול, יש
לו יומיים לזרוח בבהירות יוצאת מהכלל.
אם ביומיים האלה יכסו אותו עננים לבנים ומבריקים, אזי יש סיכוי
לפלא נוסף, ואם לא, אזי היא פשוט תסיים את המסלול מחוץ לגופה
הקסום של האשה.
אבל עדיף לדון באופציה הראשונה.
אין ספור ימים בחייה של אשה, עשרים ושמונה יום של פלאי הטבע,
עשרים ושמונה יום של התחלה חדשה, מאתיים שבעים יום של חיים
חדשים.
ארבע עשרה יום של לבה גועשת הזורמת במרץ בגוף, מנסה למצוא
לעצמה מקום טוב, מקום שבו יהיה נוח להישאר לזמן מה. השמש
הגדולה שבגופה מתפצלת לשניים ואחד החלקים מתחיל לנוע במסלול
החדש שלו הקבוע מראש, יש לו ארבעה עשר יום לסיים את המסלול, יש
לו יומיים לזרוח בבהירות יוצאת מהכלל.
אם ביומיים האלה יכסו אותו עננים לבנים ומבריקים, אזי יש סיכוי
לפלא נוסף, ואם לא, אזי היא פשוט תסיים את המסלול מחוץ לגופה
הקסום של האשה.
אבל עדיף לדון באופציה הראשונה.
מגיע יום, יום יפה, השמש הקטנה זורחת במלוא עוצמתה כך שהעננים
הלבנים והקטנים לא מכסים אותה, אלא חודרים לתוכה ונעים איתה
במסלול אחר, חדש יותר.
תוך זמן קצר השמש הקטנה מתחילה להתפצל והופכת כקסם בלתי ברור
לחיות קטנות שהופכות עם הזמן לאחד מהדברים הנפלאים ביותר
בעולם, הם הופכים לתינוק קטן השוכן בתוך כיס, אשר קסום גם הוא,
בתוך בטנה העגלגל של האשה, של הקוסמת הראשית.
ואם נגיד שהעננים אינם מגיעים, בכל אופן לא הפעם, אותה שמש
קטנה תצא מגופה של הקוסמת אבל היא לא תהיה לבד, לא יהיה לה
משעמם, יבואו איתה גם כמה חברה לבנים ואדומים, כך שיהיה לה
משעשע למדי. כך הקוסמת תחווה כאב, זה גם יכול להיות כאב בלתי
נסבל, כאב ששווה את הסבל כי זהו סימן שבעוד ארבעה עשר יום שוב
יתחילו לקרות בגופה קסמים בלתי יאומנים והשמש הקטנה שוב תזרח.
מוקדש
לאלה איסטוילר
04/06/04 ארז |