הייתי פה אתמול, מאז הכל נגמר
כמה חברים זה כל מה שנשאר
אבל גם הם דופקים וחושבים שזה מותר.
לברוח ולמצוא את התירוץ
לברוח... רחוק... כי גם זו דרך התמודדות.
עם החיים שפה ולא רואים שפיות
אולי זה טוב לפעמים... אבל כולם בנויים מנפילות
ועליות.. ונפילות.. ועליות.. אבל
הגעתי למצב שנמאס
מירידות... ירידות... וירידות
לכן אני עוזב, בורח רחוק
בורח למקום אחר, מקום מתוק, שהכל בו ירוק
כי פה אני לא יכול להשיג, רק מקווה ש לא תשכחו אותי
אבל זה לא משנה לי בעצם, אני כבר לא אהיה פה
אז תהנו לכם פה
ותדעו שאני לא אתגעגע אליכם...
תודה למור מאריאל על השיתוף בכתיבה ובחיבור המשפטים
:) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.