זו סופה של תקופה
של סיפור מרתק
זהו שביל לא נודע
מתפצל בלי ספק
כן הוא נם -
אך לא תם
עוד נחזור ונשמע
את הצחוק של כולם
מסביב למדורה
עם כוס בירה ביד
וחיוך כל אחד
נתראה במהרה
תחת אור לבנה
את הקשר נוצר
בספסל החשוך
לא תחתוך בקלות
לא תשכח במהירות
כי חברים שהלכו -
בדרכים נפרדות
יפגשו בעתיד
זה שווה לחכות
זה היום או מחר
או אולי עוד שנה
לא ימוג מלבך
זכר החבורה
יש עבר יש עתיד
רק לזכור בהווה
שאנחנו ישנם
כן זה עוד יהיה
עוד נפגוש את כולם
השבילים מתפצלים
אך הזכר נשאר
של ימים מתוקים...


אני וחברים שלי מסיימים עכשיו י"ב ומתחילים לדלוף לצבא. ההרגשה
שאני לא אראה שוב לפחות כמה מהם, והגיוס הממשמש ובא גרמו לי
לגל נוסטלגיה וגעגועים לימי התיכון הקלילים. עצה: תנצלו את זה
כל עוד אתם יכולים.