דני דורי / פרי בטנה |
פנינים המקשטות את עלומיה
עיניה בורקות,
נדמה כי רק אתמול נפקחו
ידיה,
ידי תינוק,
רכות ממגעו הראשון של שד אמה,
טרם איבדו מגע הבוסר,
המלטף,
התמים.
רק ליבה,
טרם הגליד מן הסדקים
גרונה עוד ניחר מדם נסיכי הצפרדע,
עת ירקה את דם ארס בגרותה
עד עתה,
נישאת באוויר,
מרחפת מגילויו החדש של התום,
רווה ממי המעיין המתוק,
שערותיה הפזורות מתמזגות עם רוחות הליל
מבטיה ופניה מלאי אור
מביטה היא אל
פרי ביטנה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|