בפעם הראשונה,
הוא היה אדם גדול, מכובד.
היה עשיר מאוד,
עד שמנכסיו ירד.

פעם שניה, הוא לוחם ללא חת.
נלחם המון, עד שמת.

פעם שלישית, מאהב.
אף פעם לא אומר דבר מהלב.

פעם ראשונה, היו באים אליו לנדבות.
הוא לא היה קמצן, אך לא תמיד ידיו היו פתוחות.
עד שהחלה מלחמה, והוא עם כספו.
לא עוזב את השטרות, מניחן על ליבו.
וכך נהרג על קידוש כסף מיותר.
האדם היחיד שקבר עימו גם שטר.

פעם שניה, לוחם אכזרי וחסר רגש.
עז פנים שלא מתבייש.
ליבו היה אבן. ידיו פלדה.
עד שפגש בילדה קטנה.
נכמרו רחמיו וליבו נפתח.
אך מכוחו וגבורתו, מיד הוא צנח.

פעם שלישית, היה קוסם הלב.
ידע לשבות כל אחת בלי להתאהב.
עד שהכיר אחת שונה.
אהבתם הייתה אסורה.
היא שבתה את ליבו ואחריה הוא הלך.
אך לא ידע כי היא זוממת להפילו בפח...
וכך, כמו קודמי גלגוליו, הוא דעך.

פעם רביעית, אדם פשוט. לא יותר.
אין לו עושר וכבוד.
את אומנות החרב כבר איננו זוכר.
גם לא אחד שיודע להתל בנשים.
בסך הכל רגיל בין אנושיים.

אך מיום שנולד, לא ראה הרבה נחת.
הוא הרגיש את נשמתו באנחות גונחת.
הוא חקר ולמד, את חכמת המסתורין.
ואחר שהעמיק, הוא הבין.

לא אוהב כסף, כי זה מזכיר את קבורתו הראשונה.
אין לו לב חם, כי זה מזכיר את סופו, בגלל אותה ילדה.
אין לו רגש לאהבה, כי זה הפיל אותו בשלישית.
אבל יש לו חכמה, בינה אנושית.
ואיתה הוא למד, על דרך לא קלה במיוחד,
את מהלך גלגוליו של אדם מוטרד.

עכשיו נותר לו לתקן את הגלגולים.
לתקן את הטעויות שהרגו אותו באותם ימים.
הוא יודע שככה נשמתו תרגע.
יודע שככה היא לא תרגיש רע.
אז הוא מחפש, מחכה להזדמנות,
שיום יבוא והוא יצליח לתקן איזו טעות.
ובינתיים הוא סובל. מעביר את הימים.
מחכה כבר לרגע בו יסתיימו לו החיים.

לא עשיר, לא לוחם ולא מאהב
רק אדם פשוט שרוצה להפסיק את הכאב.
תאחלו לו בהצלחה, כי הוא יזדקק לה המון.
תנו לו עזרה, במציאת פיתרון.

אולי סוף סוף הגיע הזמן, אולי עכשיו זה הגלגול הנכון.
מה שבטוח, הוא צריך עזרה והמון.

מקווה שיצליח להשלים גלגול אחרון.