בוצע בצוותא עם ליטל שמש בערב במה ה25


אני.
ליטל.
אני ישן.
ליטל צועקת.
אני נשטף זיעה קרה, ליטל מקללת אותי בלטינית. אני לא מתעורר.
תוך כדי שינה אני מאחל לה שתלד בנים זכרים וחסונים. ושכולם
יהיו הומואים, וישכבו זה עם זה. ליטל מכה בראשי עם נעל
פלטפורמה, אני מתעורר. היא לובשת פיג'מה זוהרת ואיפור צעקני,
אני תחתונים עם הדפס של הרובוטריקים ומצנפת עם פונפון בקצה.
"ליטל..."
"כן?"
"קורה לי משהו..."
"אתה חש דחף ללבוש בגדי נשים בפרהסיה?"
"ליטל, בזמן השינה תקף אותי חשק מוזר... מין רצון משונה ובלתי
מזוהה... ליטל... בא לי לצעוק... אני פרחה!"
"אתה פרחה?"
"תודה, גם את"
"איך קראת לי?!"
"פרחה"
"אמא'שך פרחה!"
"ליטל, מתי לאחרונה הסתכלת במראה?"
"אתה מרמז למשהו?"
"ליטל, בא לך בימים? בא לך בלילות?"
"אתה לא יודע כמה זמן אני מחכה שתשאל את זה"
"ליטל, אני חש בשותפות גורל ביני לבינך. מתחת לחזות
האינטלקטואלית שלי וה... לבוש הזרחני, האיפור המוגזם והנעליים
הזולות שלך פועם אותו לב, לב אמיץ שרוצה לצעוק: אני פרחה!"
"אז תצעק"
"לצעוק מה?"
"אני פרחה"
"הנה, את מודה בזה סוף כל סוף!"
"דבר יפה. למדתי קארטה שנתיים. אני יודעת מאתיים ושלוש דרכים
שונות להרוג בן אדם"
"להמם אותו למוות בעזרת הלבוש הפרחי שלך היא אחת מהן?"
ליטל מרימה את אחת מהנעליים שלה באיום. אפשר לחתוך את המתח
בפונפון שעל המצנפת האופנתית שלי.
"ליטל, אנחנו צריכים לצאת מכאן"
"מאיפה?"
"מכאן"
"איפה אנחנו?"
"כאן"
"נקודות ציון? אזימוט?"
אני תופס את ליטל מתוך כוונה לצעוק עליה שאנחנו כאן, אבל משום
מה במקום המשפט המתוכנן נפלט: "אני פרחה!"
"בסדר, אבל אל תיגע  לי בחזה"
"לא נגעתי לך בחזה"
"יפה. תמשיך לא לעשות את זה"
"ליטל, אני לא רוצה להיות בפנטזיה שלך"
"אתה רוצה שאני אהיה בפנטזיה שלך?"
"סוטת מין!"
"אה, חשבתי שהתכוונת למשהו אחר"
"אני רוצה לצאת מכאן"
"אתה לא יכול. זה לא חלק מהפנטזיה שלי"
"להיות פרחה זה כן חלק מהפנטזיה שלך?"
"אתה קורא לי פרחה?"
"כן"
ליטל עושה משהו. איני יכול לקבוע בוודאות האם היא מנסה להראות
נעלבת או שמא היא בעיצומו של שבץ מוחי.
"גם אני לא רציתי אותך כאן"
"שטרומפגוטן?"
"אני רציתי את חנן, סוס ההרבעה מירושלים"
"איך את לא מתביישת?!"
"לא יודעת. אולי אני במחזור"
"חזירה שוביניסטית"
"תגיד, היית שוכב עם אמא שלך כדי להציל את חייה?"
"הייתי שוכב איתה גם סתם בשביל הכיף"
"אתה לא חושב שזה מוזר?"
"לא. ואם היינו בפנטזיה שלי, גם את לא היית חושבת שזה מוזר"
"כי אני פרחה?"
"לא, כי היית אמא שלי והיית עסוקה מדי בלמצוץ לי מכדי לחשוב"