|
מ
ת
ע
ו
ר
ר...
יש ספק?
אני חולם
אני חולם שאני לבד
וכשאני מקיץ אני איתך.
איתך הלכתי לישון.
ואיתך אעלה לאוטובוס מחר,
או לרכבת ואסע לטייל.
בים ובהרים אני איתך.
וכשאני חולם אני לבד.
ובלילה
ובלילה את עוטה על עצמך קונדום
וחודרת אל תוך ליבי
אני מרגיש אותך שוב ושוב, עמוק, עמוק,
אך את אינך מרגישה אותי.
את רק נהנית
לא נותנת למחלות המדבקות שלי
להשתלט עלייך.
את מוגנת
ואני,
אני כבר מת.
אני
ב
ר
י
א.
יש ספק?
כשהגעתי אליו
וכשהגעתי אליו הוא אמר לי:
"אתה לא יכול לחכות שדברים יתבהרו
בארץ החורף הנצחית.
ואור לא ישפך במקום שבו הלילה סורר תמיד."
ניסיתי להסביר כי הסתכסכתי בדרכי עם אל הרעם והברק,
אך הוא הראה לי בתבונתו, כי כל שעליי לעשות
הוא להמשיך וללכת אל תוך המנהרה
שם, בין שפתיה, אמצא את המנורה.
כשנכנסתי לגמילה
כשנכנסתי למכון הגמילה
לא הבנתי דבר
תחושה שהייתי כאן כבר בעבר.
הכל כל-כך בסדר שמשהו חייב להשתבש.
האם הגעתי לכאן מרצוני החופשי?
איך התדרדרתי שוב למנה הקרה?
היא מחזיקה אותי רגוע לשבוע שלם.
התבהרות?
לא שמתי לב.
לא שמתי לליבי.
אני מכור לסם שהפסיקו לייצר.
התבהרות?
עכשיו אין יותר ברור,
אין לי ברירה.
בין השניים
בין שני חבלי ארץ יפיפיים
נמתחת חומה
ובמסעותיי הייתי מדלג מעליה לא פעם.
אף פעם לא ראיתי בה גורם מפריע או בעל חשיבות.
היתכן כי יש גבולות שמתחו בשבילי?
אולי לא ראיתי את השלטים: "זהירות מוקש"!
מי חשב בתקופה הרומנטית כי בין שני חבלי ארץ
יכולה לעבור חומה.
בנדודי
אני חולה כבר תקופה...
תקופה ארוכה, לעזאזל.
ורוחות הבוקר הקרות האלו
לא עושות את מצבי טוב יותר.
אולי כדאי עכשיו למצוא לי בית,
למצוא לי מה ששכחתי מזמן.
אולי כדאי לתלות את הכובע,
לעשן פחות,
לתפור את החור בז'קט.
אחרי הכל, למחלה שלי אין תרופה,
רק דרך לא נגמרת.
מי מנצח?
מי נתן יותר?
במסעות של עונג וייסורים
אתה נהנה וסובל ונהנה
וסובל...
העונג חזק מהייסורים
והייסורים מתחזקים ככל שהעונג גובר.
העונג תמיד ירגיע את פחדיך,
אך הייסורים הם אלו שיביאו אותך
אל מה שחיפשת בנדודיך. |
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.