החבר הכי טוב של חבר שלי השתגע. זה היה ברור לכולם שזה רק
עניין של זמן עד שזה יקרה, אבל איכשהו כשזה באמת קרה כולם היו
נורא מופתעים. כולם, חוץ ממני. כאילו יכולתי להריח את השיגעון
שלו מתקרב, זה מעיין ריח כזה, שרק משוגעים באמת מסוגלים להריח.
ואני, אני הייתי משוגעת אבל את זה אף אחד לא ידע.
היה לעודד, החבר הכי טוב של חבר שלי, מין הרגל מגונה לצאת עם
בחורה ואחרי חודש, חודש וחצי, הוא היה זורק אותה. גם לי היה
תפקיד חשוב בדרמות האלה שלו, תמיד אחרי הזריקה הן היו מתקשרות
אלי, בוכות כמובן, מנסות להבין דרכי למה זה קורה דווקא להן.
ואני כמובן כמו כל בחורה הייתי מנחמת אותן, מסבירה להן שזו לא
אשמתן, שהבעיה אצלו וכו` וכו` וכ`ו.

יום אחד מתקשרת אלי החברה הנוכחית שלו באותו הזמן, קראו לה
רינת, או סיגל או משהו כזה. בכל אופן היא מתקשרת אלי, בוכה
בהיסטריה ואני כבר נכנסת לפוזה של הפסיכולוגית בגרוש, כי אני
בטוחה שהינה הוא זרק גם אותה.
"מה קרה סיגל/ רינת?" אני שואלת בקול אימהי. ובראש כבר רץ
התסריט הקבוע של שיחות מסוג זה. אני כבר מוכנה עם ההרצאה
הקבועה: זו לא את זה הוא, הוא תמיד היה כזה, רק חשבתי שאיתך זה
יהיה שונה, הוא ניראה לי כ"כ מאוהב איתך, אבל זה באמת לא
בגללך, כניראה שהוא עדיין לא חזר להיות מי שהוא היה לפני
הנסיעה הזאת להודו, את יודעת, עדיף לך להיתרחק קצת, מגיע לך
מישהו יותר יציב... עיזבי, קחי את הדברים וסעי לחברה הכי טובה
שלך... זה תמיד היה עובד... לא ברור לי איך אבל ככה זה.
בקיצור, אני רק פותחת את הפה ואז היא משתנקת לי בטלפון
"הו... הוא... הוא הש... הוא השתגע!"
"הוא מה???" אני שואלת, וחושבת לעצמי, עכשיו הוא מצא שיטה חדשה
במקום לזרוק אותן הוא מבריח אותן ממנו.
היא מנסה להסביר לי שהוא לא מגיב לכלום או משהו כזה אבל אני לא
ממש מקשיבה לה..
זורקת לה את הנאום הרגיל. מבטיחה לידע אותה מה קורה ומנתקת.
אני כ"כ עצבנית עליו, איך הוא מרשה לעצמו להתעלל ככה בבנות
תמימות שבאמת חושבות שהוא אוהב אותן.
אני מתקשרת לאסף, חבר שלי, אבל כצפוי הוא לא עונה. באמת אי
אפשר לשמוע כלום עם הרעש שם.
זורקת על עצמי ג`ינס וגופיה, חוטפת את המפתחות מהשידה עולה על
האוטו שקניתי לפני שלושה שבועות ונוסעת אליו.
במחסן שמאחורי הבית של ההורים שלו, אסף אירגן לעצמו סטודיו, שם
הוא מפסל, יש לי חבר מוכשר.
אני נכנסת לסטודיו וקוראת לו אבל כמובן שהוא לא שומע. עם משקפי
הגנה ואוזניות, הוא מרתך משהו, זה נראה כמו דמות של אישה עם
כנפיים, משהו כמו פיה, ניראה יפה.
אני ניגשת אליו, נושקת לו על הכתף. הוא קולט אותי, מכבה את
המכשיר מוריד את המסכה ומחייך אלי.
"מה קורה?" הוא שואל ורוכן לנשק אותי. "עודד עבר כל גבול" אני
עונה לו ונושקת לו בחזרה.

בדרך לעודד אני מעדכת את אסף במה שסיפרה לי ההיא, איך שלא
קוראים לה. ואסף מסכים איתי שזה לא לעניין. בבית של עודד כל
הסיפור מקבל תפנית משמעותית כשאימא שלו פותחת לנו את הדלת
בדמעות.
"אני לא יודעת כבר מה לעשות איתו, בבקשה תוציאו אותו מיזה,
תעשו משהו, רק אתם מסוגלים" היא נופלת עלינו בחיבוק רטוב.
את עודד מצאנו בחדר שלו, או יותר נכון לומר במאורה שלו. ככה
הוא החליט לקרוא למקום הדחוס והחנוק שבו הוא גר. הסימן הראשון
הבולט שמשהו באמת לא בסדר היתה העובדה שהדלת של החדר שלו לא
היתה נעולה. שזה משהו שלא קרה מאז עודד היה בן חמש עשרה, לפחות
כך זה הצטייר מהסיפורים ששמעתי עליו.

את עודד מצאנו יושב על המיטה שלו, מחזיק סיגריה ביד ובוהה בקיר
שלפניו. כל כמה רגעים הוא לוקח שאכטה וחוזר לתנוחה שלו.
אני נעמדת לפניו, הוא לא מגיב. עושה לו פרצוף, הוא לא מגיב.
אני צועקת לו לתוך האוזן "קוקוריקו", הוא לא מגיב. אני שולחת
מבט מיואש לאסף.
אסף מחזיר לי מבט של `תיראי איך הוא מגיב עכשיו כמו גדול`
ולוקח את הסיגריה מבין האצבעות שלו. ואז הוא באמת הפחיד אותנו,
בתנועה מכנית מפחידה כמו אחד מהרובוטים מהסרט "אני רובוט" עודד
שולח יד לחפיסת הסיגריות שלו, מוציא סיגריה, מדליק וחוזר
לתנוחה המטורפת הזאת שלו כשהוא נועץ מבט ריק בקיר שלפניו.

בסופו של דבר לקחנו את עודד לפרדסיה, כל הדרך אני מנסה להרגיע
את אמא שלו, ואסף מנסה לסחוט ממנו איזו שהיא תגובה. שנינו לא
הצלחנו מי יודע מה.
עודד אושפז בפרדיסה לאיבחון, ואולי גם לאישפוז.
אחרי שלושה ימים הוא פתח את הפה ואמר "אני המשיח החדש".

כאן המקום לספר לכם קצת על עודד, עודד לא היה מעולם אדם דתי,
הוא היה אדם רוחני, אחד כזה שנוסע להודו לחפש את עצמו,אחד כזה
שמכיר המון דתות ומנהגים, אחד כזה שהיה נוסע לחודשיים למנזר
השתקנים, והכל מתוך סקרנות. עודד היה מסוגל לקרוא חמישה ספרים
בבאת אחת, ולא סתם הספרים אלא ספרים פסיכולוגיים פילוסופיים
ודתיים. עודד גם ניסה בערך כל סוג של סם שקיים בעולם, וגם זה
לא מתוך התמכרות אלה מתוך הרצון להתנסות הכל מה שיש לעולם
להציע לו, ומבחינת עודד לעולם היה המון. עודד גם היה מכור
לסושי, לשרימפים לאספרסו ולדיאט קוקה קולה לימון.

בקיצור, ברגע שעודד חזר לדבר הוא לא הפסיק, כל היום דיבר על זה
שאנחנו כולנו וגם הוא היה עיורים למציאות, שבעצם קיים אלוהים
אבל הוא שונה לחלוטין מכל דבר שחשבנו ואולי גם האמנו בו עד
היום.
האלוהים לפי תורתו החדשה של עודד היא מעיין גירסה ענקית של
איזה ארבע מטר של לא אחרת מאשר פאמלה אנדרסון. לדת החדשה שלו
הוא קרא "פאמלגראס" והוא הוא הנביא החדש, והוא זה שיביא את
הישועה לעולם.
שבועיים שלמים הוא היסתגר בחדר שלו בפרדסיה וכתב את התורה
שלו.
איך ניברא העולם ע"י אותה פאמלה, מה האיסורים ומה המצוות שבדת
שלו. הכל. אחרי שבועיים הוא יצא מהחדר עם שש מחברות מלאות בכתב
ידו הצפוף והבילתי קריא והודיע נחרצות שזהו, הדת שלו יוצאת
לאור.
לפי תורתו של עודד בכל פעם שאדם רוצה להודות לאלוהים הוא מדליק
סיגריה, על בסיס סיגריה אחרי אוכל טוב, אחרי סקס, אחרי סרט
וכו`.
כשהאדם רוצה להודות מאוד האופן חריג ובלתי רגיל על איזה נס
שקרה לו כמו אחרי תאונה או ניתוח או כל דבר משמעותי באמת הוא
מעשן ג`ויינט, ובחגים ושבתות שעברו לפי תורתו ליום שלישי,
מעשנים באנג.
וכמובן שהיו גם כמה איסורים בדת שלו שהיו לא מפתיעים כ"כ כמו
האיסור לגנוב, לרצוח, להרוג וכ`ו. אך האיסור החמור מכולם שעליו
יש גזר דין מוות הוא האיסור המוחלט לשתות דיאט קוקה קולה
לימון.

במשך שלושה חודשים עודד היה מאושפז בפרדסיה שלושה חודשים הוא
חירפן את כל החולים שם וגם את הרופאים. אחרי שלושה חודשים
שיחררו אותו. אמרו שהוא בלתי מזיק לו ולסביבה והחתימו אותי ואת
אסף כאפוטרופוסים עליו.
בהתחלה לא רציתי שזה יפול עלי, וגם לא על אסף, אבל אמא שלו
שהייתה קרובה גם היא לשיגעון בעיקבות המקרה של הבן שלה, התחננה
בפנינו. כך שלא ממש היתה לנו ברירה.
עודד שיכן את עצמו בחדר מחשב בדירה ששכרנו באבן גבירול, שם הוא
יכל להפיץ את תורתו ברחבי העולם ע"י אתר אינטרנט שהוא הקים
לעצמו ולאלוהיו, פאמלה אנדרסון גירסת 4 מטר.
במשך חצי שנה היתה דירתינו הקטנה לאתר עליה לרגל אנשים מכל
העולם הגיעו לצפות לשוחח אולי אפילו לגעת במשיח החדש. צעירים
ישארלים ביטלו טיולים למזרח כדי להיפגש איתו. ואני ואסף עשינו
ימבה כסף, כשהתחלנו לגבות על כל ביקור שכזה 200 שקל.

ערב אחד אחרי שכולם כבר עזבו את הדירה, ישבנו עודד, אסף ואני
בסלון וראינו סרט במערכת קולנוע ביתי שכוללת מסך פלאזמה 42
אינץ` ושלוש כורסאות טלויזיה מתכוננות שכוללות ויברציות בשבע
רמות. עודד עישן כמו קטר ופתאום התחיל להישתעל נורא, עד שעפה
לו וואחד סמוכטאה היישר אל אמצע מסך הפלאזמה החדש. אחרי שצרחנו
עליו אסף ואני שהוא חתיכת בהמה מסריחה עודד התנצל וניקה את
המסך, התיישב, הסתכל אלי בעיינים הגדולות שלו וביקש אם לא קשה
לי להביא לו כוס דיאט קוקה קולה לימון.

החבר הכי טוב של חבר שלי השתגע. זה היה ברור לכולם שזה רק
עניין של זמן עד שזה יקרה, אבל איכשהו כשזה באמת קרה כולם היו
נורא מופתעים. כולם, חוץ ממני.
החבר הכי טוב של חבר שלי השתגע ואחרי תשעה חודשים זה עבר לו.