הנה שוב הקיץ בא
ואני עומד באותה הנקודה
חושב אולי הפעם זה יקרה
אבל
קופץ רחוק נוחת סנטימטר מזה

אני צריך המולה כדי להטביע את הצורך
לפעמים בלילות אני יורד לרחוב
רק כדי שלרגע הראש שלי ייצא
מהלולאות והקורים שהוא טווה וטווה

ובעניין האהבה
מצטער אבל עם הזמן איבדתי תחושה
ועמדתי נבוך נכנע מול זה
וחשבתי לברוח
אבל לא הייתי בטוח שזה מה שאני רוצה

הסיבה היחידה שאני כאן
היא כי אף אחד אחר לא היה פנוי
ואיך שאני רואה את השטח
מותק אין סיכוי
אין שמץ של סיכוי