שירת ציפורים מול גבעות מוריקות
מפריחה לבלובים על שפתייך
והן אדומות כתפוח בשל
במטע אהבה לרגלייך.
כיסוף לאתמול לא נמצא בראשך,
גם תקווה למחר אין בה טעם
כי יום ההווה לא קודר ונושך,
אין בו כעס, טינה ואף זעם.
פרחי הגינה קדים לך קידה
ונחל צלול כראי לפנייך
והם כה יפים ושמיים כחולים
מבליטים את צבע עינייך.
צרעה ודבורה, לא על תקן איום,
מוצצות להן צוף שם בנחת,
עבודה נפלאה, מלווה בזמזום,
מפיקת דבש מתוק לצלחת.
צמרי עננים בצורות של כבשים
חולפים בשעת מנוחה
ובאמצע ספירה נסגרו הריסים
וחלמת צבעוני כל תנוחה.
חיוכך הזריחה, שערך השקיעה,
איתנים הנותנים אותותייך
מימיי ישיבה על גבעה מוריקה,
כס המלכות של חייך.