רוזה לא תבינה,
רוזה לא תדע
שהשיר הזה
נכתב בשבילה.
למוות היא המתינה,
למוות היא ציפתה,
למלאך ההוזה
שיקח אותה.
והוא לא בא,
הוא לא בא,
הוא לא בא.
רוזה לא הכחישה,
רוזה לא שיקרה,
כספי השארים
חיכו בקברה.
לשחור היא הטיפה,
לשחור פיללה,
את עיני מוארים
בשחור קיללה.
והוא לא בא,
הוא לא בא,
הוא לא בא.
רוזה לא הצחיקה,
רוזה לא בכתה,
למוות היא המתינה
שייקח אותה.
ושחור כבר בעיניה
ושחורה בבואתה
והיא לא תאמינה,
רק במנוחתה.
והיא לא באה,
היא לא באה,
היא לא באה,
אין גן עדן בשבילה.