בחדר עלוב, בדירה ישנה,                            
חיה אישה עם חתול,
הוא מילל והיא לא עונה
לצרכיו בליטוף וטיפול.
אדישה בדרכה המאד אדישה,
מנהלת חיים בביטול,
לא מנסה לשנות הגישה
וממשיך לילל החתול,
"צורך צועק,
בי הצורך זועק,
יללות הן מילים בלי תרגום.
אהבה היא מבנה שצריך לתחזק
אך אצלך כבר קורס הפיגום."
והאישה, בשלה ממשיכה,
דפרסיבית, מלאה בבלבול,
עוטפת עצמה בשכבה די קשיחה,
ונושרות שערות החתול.
"צורך צועק,
בי הצורך זועק,
יללות הן מילים בלי תרגום.
אהבה היא מבנה שצריך לתחזק
אך אצלך כבר קורס הפיגום."
פעם, הרחק, ברגש וזמן,
לא סבלה האישה מתסביך,
אמנם לא היה לה חתול נאמן,
אך היתה אהבה של נסיך.
רגע לפני שהפך לחתול,
מילל ונטול השפעה,
ביקש הנסיך, וקולו כבר נפול,
אהביני, זה צו השעה.
"צורך צועק,
בי הצורך זועק,
עוד יהיו יללות בלי תרגום.
אהבה היא מבנה שצריך לתחזק
ואצלך עוד יקרוס הפיגום."