ככה, בלילה, בדיוק בשעות הקטנות,
אני מתעורר לי לפתע ומתחיל לחיות,
ככה, בלילה, כשאין כמעט כבר אור,
אני חושב לי על החיים, קצת בשחור,
וככה בלילה, ונדמה שגם אלוהים לא ער,
אני יושב לי לבד, אין לי לאן למהר,
יושב וחושב, בוהה ותוהה,
איפה הייתי לא טוב, איך אני שוב לא טועה,
כי יש בי דברים שאין לאחרים,
דברים שמתגלים רק בחדרי חדרים,
והכוח שלי רק בשעות האלו מתגלה,
זה קצת מאוחר, כי אין אף אחד שיראה,
שידע ויבין,
שאני יכול הכל אם אני רק מאמין,
ואם היא רק הייתה לצידי עכשיו,
הייתה רואה אדם אחר שמכיר את המצב,
שמרגיש ויודע לאהוב,
ולא סתם איש שרק בלילות מתחיל לחשוב.

ניצוצות, הנה ניצוצות,
ניצוצות קרים של אש,
שמבקשים שאקום,
ואתחיל קצת להתרגש,
ניצוצות מרים של קסם,
שמתחננים שאתעורר,
שאחזור מהר לתלם,
כי נעלמתי כל היום,
ונמסתי לאט בתוך החום,
וכאילו שקעתי לתוך חלום,
שלא קיים,
ואז מגיעה לה המציאות,
ואני מיד נרדם.

וככה ביום, כששואלים, אז הכל בסדר,
ואין לי כלום, שוב אני משקר,
והרשימה שלי כמעט שנעלמת,
ולאט לאט עין ראשונה נעצמת,
וככה ביום, איבדתי בלי להרגיש את כולם,
שכחתי לשאול, להתעניין מה שלום העולם,
ואף פעם לא חיפשתי אחרי דמויות מהעבר,
שקעתי בעוד חלום, חשבתי שזהו, נגמר,
וככה ביום, לא האמנתי ששוב נתראה,
ולא יהיה לי מה לומר, אני לא אשתנה,
כי יש לאחרים דברים שאין לי,
בשבילם חשוב מסביב, ובי הכל שולי,
והמוח שלי רק בשעות האלו מתקשר,
זה קצת מאוחר, כי כולם עכשיו בחלום אחר,
בורחים, חולמים,
דברים שאני כבר שכחתי, הם עוד לא יודעים,
ואם היא רק הייתה לא מנותקת,
הייתי מספר לה שכל הזמן היא תמיד צודקת,
מרגישה ויודעת,
חודרת לחלומות שלי בשקט ולאט פוגעת.

ניצוצות, הנה ניצוצות,
ניצוצות עפים של אש,
שרוצים שאתעשת,
ואפסיק כבר להתבייש,
ניצוצות יפים של קסם,
שקוראים לי להתרומם,
ולהרגיש קצת מהזרם,
כי נעלמתי כל היום,
לא שמעתי שום כלום,
וכאילו נפלתי לתוך חלום,
שאף פעם לא היה קיים,
ואז היא מגיעה משום מקום,
ואני רק עומד שם ונדהם.

נו, מתי היא תתעורר,
אני אחלום איתה חלום אחר,
מול השמש אקח ידה ונלך,
למקום שבו אולי שנינו נחייך,
ונתחיל אחד בשניה לגעת,
ואני אספר לה מה שהיא לא יודעת,
כי יש לי לתת דברים שלה אין,
בואי איתי, קומי, רק תגידי לי כן,
אני אשאיר את החלום שלי בצד,
ואת כל הלילה שלי לך אתן,
אני אפקח עיניים, ואתחיל לפצות,
אחדור לך עמוק ללב,
שגם את תרגישי את כל הניצוצות.