בחלום, כמו במציאות, מתתי.
והנה חושי נמסים
ואין בי כעס או שנאה או פחד...
משהו מאוד שליו שוטף אותי עכשיו, כמו רוח נעימה...
תחושה של מקום שהייתי בו, מקום שאהבתי,
מקום שאליו תמיד אחזור.
והריקות הזאת...כמה מדהים!
אין לה אופק... אינסוף של שלווה.
זה לא חלום... אפילו החיים עצמם נראים כמו חלום ארוך
לעומת זה.
בלי מילים זה מובן...
אין אהבה בעולם שמשתווה לזה.
אין צורך להסביר, אין שאלה, אין תשובה, אין חיפוש,
אין כמיהה, אין תשוקה, אין בלבול, אין תיסכול, רק זה...
זוכר שהתעוררתי בחדר החשוך.
לעזאזל...אפילו החושך נראה יפה יותר...
עם דגש על ה ... |
